בין שמיים לארץ תלויה
על חוט דק מאוד,
המספריים בידיי-
מוכנות לחתוך.
הלהב מבריק
באור הבוקר המוכר
שחוזר על עצמו שוב ושוב.
הנפתי הלהב,
נגע הוא בחוט,
והמצב נגע לליבי-
שאני כאן תלויה
ובידי תמיד היה
הפתרון לכבלי.
אך לא ראיתי שהמספריים בידי
למרות שהלהב בבשרי חתך.


כאשר גיליתי שחיי בידיי-
נבהלתי,
לא ידעתי מה לעשות.
עכשיו אני עצמאית,
צריכה לדאוג לעצמי,
לחתוך לעצמי את החוט.


נפלתי לארץ,
חנוקה,
חסרת- חיים,
גופי דומם,
חוט דק לצוארי,
מספריים בידיי,
חתך עמוק בורידיי.