צלצול פעמון. "רק רגע, אני כבר בא. היי בועז, בוא כנס." בועז
נכנס, שרון סוגר את הדלת. בועז יושב ונאנח. "תשתה משהו?" מציע
שרון. "לא תודה", משיב בועז, "שב, יש לי משהו לספר לך."
"מה קורה? זה נשמע רציני", תמה שרון.
"מאוד. אני בצרות ואין לי מושג איך לצאת מזה. לפני שבועיים
הכרתי בחורה..."
"כמובן", קטע אותו שרון, "נשים, אי אפשר איתן ואי אפשר
בלעדיהן. באת למקום הנכון, אחי, אין עלי בנושא הזה, באת
למומחה, מה בפיך?"
"אז כמו שהתחלתי לומר", המשיך בועז, מנסה להתעלם מההפרעות של
חברו, "הכרתי בחורה ומאז חיי השתנו לחלוטין..."
"אהבה", שוב קטע אותו שרון, "אתה מאוהב ואינך יודע האם הצד
השני מרגיש וא..."
"לאאא", זעק בועז, "אולי תסתום ותיתן לי לדבר בלי ניחושים
ושטויות."
"טוב, אל תרתח", ניסה שרון לפייסו, "אולי בכל זאת תשתה משהו,
אתה נראה לי לחוץ, תירגע קצת, מה תשתה? קולה, תפוזים?"
"לא רוצה לשתות כלום רק שתקשיב לי בלי הפרעות, אתה חושב שזה
אפשרי, שרון?"
"כן, בהחלט, אני מתנצל. דבר."
"תודה, אז ככה", המשיך בועז בדבריו, "לפני שבועיים מתקשר אלי
שחר ומתחנן שאני אבוא לדאבל דייט. בחורה שהכיר הסכימה לצאת אתו
בתנאי שיביא חבר בשביל החברה הטובה שלה. לא היה לי משהו יותר
טוב לעשות אז הסכמתי. מה כבר יכול לקרות, אמרתי לעצמי, מי
יודע, אולי אפגוש מישהי מעניינת ואם לא, אז לפחות הרווחתי
ארוחה טובה. לו רק ידעתי לאיזה צרה אני נכנס", המשיך בועז תוך
שהוא מניד ראשו מצד לצד, "מאז הבחורה לא עוזבת אותי בוקר,
צהרים, ערב,לילה. היא שם כל הזמן. כמה שאני מנסה להבהיר לה
שאני לא בעניין היא פשוט לא מבינה."
"מה הבעיה אתה?" שאל שרון, "מכוערת?"
"דווקא לא", המשיך בועז, "היא נראית ממש טוב. שיער ארוך,
ברונטית, עיניים ירוקות מדהימות, אתה ממש שוקע בתוכן, גוף
מדהים מלא במקומות הנכונים."
"אני לא מבין", תמה שרון," אתה דפוק? בחורה כזאת רודפת אחריך
ואתה מתלונן? תן לי את הטלפון שלה, אני מוכן לקחת אותה ממך."
"אפילו לשונאי לא אאחל זאת", חייך בועז, "תן לי לסיים את
הסיפור, אוקיי? בקיצור, נפגשנו ובהתחלה הייתי אפילו מרוצה, אבל
אז נפרדו דרכינו. שחר ובת זוגו יעל רצו להתייחד, אם אתה מבין
אותי. נשארנו דפנה ואני, והחלטנו ללכת לאכול משהו. בדרך שוחחנו
והסתבר ששתי מטרות לה בחיים. האחת לסיים קורס קוסמטיקה ולעסוק
במקצוע זה. מטרה שנייה היא משפחה, בעל ושני ילדים. וכמה שיותר
מהר, אתה יודע, השעון הביולוגי." בשלב זה בועז קם ממושבו והחל
מתהלך בחדר מצד לצד. "שתבין, הכל אצלה כבר מתוכנן לפרטי פרטים,
איך יקראו לילדים, במה הם יעסקו. בשלב מסוים פשוט הפסקתי
להקשיב לדבריה ורק ייחלתי לסיומו של ערב זה. הגענו למסעדה,
התיישבנו, הזמינה יין ואמרה שצריך לשתות לחיי התחלות חדשות,
מזגה את היין לכוסות, תוך שהיא מספרת לי איך היא מרגישה שיש
בינינו קליק והיא נורא שמחה רק שמרוב דיבורים היא לא הבחינה
שהכוס מלאה והיין נשפך על השולחן ומשם על בגדיה. ברגע שהרגישה
רטיבות היא נבהלה, קפצה מכיסאה, השליכה את הבקבוק מידה. הבקבוק
נחת על אחד השולחנות מאחורינו התנפץ ועף על המסובים לשולחן.
מצטערת, אמרה למלצר שהגיע בריצה, אני אנקה ולפני שהמסכן הבין
מה קורה היא לקחה את הסמרטוט מידו, הרימה את המפה בכדי לנקות
את השולחן. רק מה? שכחה שעל השולחן יש כלים. רעש התנפצות אדיר,
כל הכלים שהיו על השולחן כעת מנופצים לרסיסים על הרצפה." בועז
חזר להתיישב התנשף קצת והמשיך, "מצטערת, צעקה, אני אנקה. בשלב
זה כולם עצרו מלכת ועיניהם מופנות אלינו. דפנה לקחה מטאטא
ויעה, החלה להרים את שברי הזכוכית תוך שהיא מספרת לי שבדרך כלל
אינה כזאת כנראה שזה בגלל שהיא נורא מתרגשת. הרימה את שברי
הזכוכית, הלכה אחורנית ולא שמה לב, נתקלה בשולחן מלצרים כזה עם
גלגלים, אתה יודע. השולחן קיבל דחיפה התגלגל ופגע במלצר מאחור
שהיה עסוק בהגשת אוכל. המלצר נפל על השולחן, המגש שבידו עם
האוכל עף על הלקוח, כלי השולחן התפזרו לכל עבר". בשלב זה שרון
כבר לא יכל להתאפק ופרץ בצחוק. בועז התעלם מהצחוק של חברו
והמשיך לספר "סליחה אני אנקה, התנצלה דפנה. בשלב זה הבינו
המלצרים עם מי יש להם עסק. לא צריך גבירתי, אמר המלצר הראשי,
אנחנו נסתדר, שבי, תאכלי, תיהני ותשתדלי להסתובב כמה שפחות.
לפחות תן לי לשלם על הנזקים, היא ביקשה. משכה את תיקה מהכיסא,
התיק נתפס ברגלי הכיסא, דפנה משכה בחוזקה בכדי לשחררו, הכיסא
נפל, התיק עף מידה לשולחן שלידנו. הבחור שישב שם הבחין בתיק
המעופף והספיק להתכופף, הבחורה שמאחוריו בדיוק שתתה, והתיק פגע
בה, העיף את הכוס מידה אל הרצפה, כל הנוזל נשפך, מלצר שעבר שם
החליק על הרצפה הרטובה, המגש בידו עף, כבר לא ראיתי לאן. אני
מצטערת, אני... אין צורך, קטע אותה המלצר הראשי, אל תנקי, אל
תשלמי, אמר בדמעות, רק צאי מהמסעדה כל עוד היא עומדת. לקול
צהלת הלקוחות עזבנו את המסעדה." שרון אחז ביד אחת את בטנו
ובשנייה ניגב דמעות מעיניו. "מצטער", אמר, "אני לא יכול להתאפק
יותר."
בועז חייך והמשיך בסיפורו. "בחוץ אמרתי לה שאני חייב ללכת
הביתה מאחר שעליי לקום מוקדם מחר. החזרתי אותה לביתה ובזה
קיוויתי שנגמר הסיפור. למחרת בשש בבוקר צלצול בדלת. אני פותח
חצי ישן ולא מאמין למראה עיני, היא מזיזה אותי מדרכה ונכנסת
לביתי ואומרת החלטתי להפתיע אותך  בארוחת בוקר, אתה יודע, זו
הארוחה החשובה ביותר ביום. עוד לפני שהספקתי לעכל את המתרחש
נשמע קול נפץ מהמטבח. בדרכה למטבח היא נתקלה בוזה שהייתה מונחת
שם. לאחר שניקתה רצתה להכין קפה, כנראה החזיקה את הקומקום לא
נכון וקיבלה כוויה. באינסטינקט טבעי זרקה את הקומקום שנפל על
השיש, שבר את הכוסות והפיל את הקפה לרצפה. מצטערת, אני אנקה את
הבלגן. לקחה סמרטוט לנקות אך לא שמה לב והפילה את הסוכר לרצפה
והכל התפזר. שוב ניקתה את אשר עשתה ועדיין לא התייאשה מהרעיון
המקורי של ארוחת הבוקר. פתחה את הארון להוציא מחבת, לפתע רעש
אדיר מהמטבח. נכנסתי בריצה, הרצפה הייתה עדיין רטובה כך שמצאתי
עצמי על הגב. כשקמתי, עדיין כואב, לא האמנתי למראה עיני. כל
תכולת הארון על רצפת המטבח. אני כבר מנקה, היא אמרה. אין צורך,
אמרתי, מתפוצץ מכאבים ומעצבים, אני מאחר לפגישה אין זמן
לניקיון, אטפל בכך שאחזור.
אפשר להצטרף לפגישה? הפתיעה דפנה.
מה? למה?
כן, אתה יודע, המשיכה, כמו בסרטים - תמיד הנשים מצטרפות
לפגישות של בעליהן, מרכלות, מתכננות שופינג וכאלה...
לא, קטעתי אותה, זה לא כזו פגישה. עסקים נטו בלי רעיות. דנים
רק במוצר שפיתחנו.
איזה מוצר? הפתיעה דפנה.
מוצר אהה... גמגמתי, משקפי שמש שהם גם טלפון סלולרי וגם מצלמת
וידיאו.
וואו, יש לי חבר גאון.
טוב, בסדר, אמרתי, אני מאחר אז יאללה ביי. ליוויתי אותה לדלת.
מאז אין לי שקט, היא מתקשרת, באה אלי הביתה ואין לי מושג מה
לעשות.
"למה שפשוט לא תגיד לה לחפש במקום אחר?" הקשה שרון.
"ניסיתי, היא לא מבינה. היא החליטה שאני החצי השני שלה ולא
יעזור בית דין."
"מה עם צו הרחקה?" שאל שרון.
"בחייך, שרון, אל תגזים, היא לא עבריינית."
"לפי מה שתיארת לי היא לא רחוקה מזה. אני במקומך מוציא צו
הרחקה ונפטר ממנה."
"טוב, אני זה לא אתה. אין לי לב לעשות לה את זה."
"אין בעיה", אמר שרון בציניות, "תלך עם הלב שלך במקום עם הראש
שלי."
"אין לי מושג מה לעשות..." אמר ביאוש תוך שהוא מרים את העיתון
היומי כשלפתע צדה את עינו מודעה:
משועמם, נמאס לך מהשגרה?
רוצה לברוח מהסביבה?
מחפש הרפתקאות?
אופ"ק והמשרד לחקר החלל פותחים את שעריהם בפני הקהל הרחב.
בוא ללמוד אצלנו ותגיע רחוק, הכי רחוק שאפשר, איפה שרגל אדם
עדיין לא דרכה.

לפרטים צלצל:   000 400 1800