אני רוצה להקדיש את הסיפור הזה לכל זוג אוהב ולשירה וקנין
שהיא זו שגרמה לי להבין כמה החיים יכולים להיות טובים וכמה
לרעה אתה יכול להפוך אותם.

הכרנו דרך חברה שלי לשעבר, אני עדיין זוכר את אותו היום שבו
הכרנו כבר אז היה לי "קליק" חזק שידעתי שמשהו גדול יהיה מכאן.
אחרי כמה זמן היא אמרה לי שאם אני אשאר איתה בבית הספר היא
תיתן לי הפתעה לא ידעתי עד כמה ההפתעה שהיא תיתן לי גדולה. היא
נתנה לי נשיקה, נכון שאחר-כך היא באה ואמרה לי שהיא לא התכוונה
ושזה לא היה צריך לקרות, אבל זה קרה וזה הזיז אצלי הרבה בלב רק
חבל שהיא לא שמה לב לכך.
אחרי שנתיים משהכרנו היא באה אלי, חודשיים לפני הגיוס שלי
לצה"ל, היא באה ואמרה לי שהיא רבה עם אליס והן לא מדברות אליס
זו חברה שלי לשעבר שהכירה בינינו, היא ביקשה ממני שאדבר עם
אליס שהן יחזרו לדבר ועשיתי כך, דיברתי עם אליס ובו בזמן היא
התאהבה בי ואני בה. אני הייתי מתנדב במד"א והגעתי להעמדות שהיו
בעירי והיא כמובן הגיעה כולה זורחת ומאושרת יחד עם חברתה סטפני
וכשהיא ראתה אותי היא ביקשה ממני להצטרף אליהן וגם ככה לא היה
הרבה מה לעשות אז הצטרפתי אליהן לטיול בחוף, היא לקחה אותי ליד
גלידרייה שהייתה בחוף ונשקה לי שוב, הייתי האדם הכי מאושר
עליי-אדמות באותו הרגע, היא נכנסה ללבי כמו שאף אחת לא נכנסה.
היא הייתה באה אלי הרבה בחודש לפני שהתחלנו קשר רציני והיה יום
מסוים שבו אמרתי לה שאני לא מקבל את זה שאנחנו לא יחד זוג בגלל
שאליס "מונעת", ביקשתי ממנה שתשאל את אליס וגם אם היא תגיד שלא
אז יהיה עליה לקבל את זה ואליס ענתה בחיוב שאין לה כל בעיה
שנהיה זוג ואמרתי לשירה "את תראי אני ואת נהיה זוג בין אם תוך
יום, חודש, שנה ואפילו שלוש" וכך היה לאחר יום היא התקשרה אלי
בזמן שהייתי במסעדת "פינגווין" בערב זה היה ה-26/6/01 כחודש
לפני הגיוס שלי והיא שאלה אותי "אתה זוכר מה שדיברנו עליו
אתמול?", "על איזה מהנושאים?" עניתי לה, היא ענתה בהתחמקות
"אתה יודע על מה..." רק רציתי להיות "סגור" עם מה שהיא שואלת
אז אמרתי לה "תשאלי את השאלה ותקבלי תשובה." והיא שאלה וכך
נהיינו זוג.
יום למחרת יצאנו לטייל בחוף בנהריה וישבנו לאכול במסעדה, אכלנו
ונהניתי כל-כך להיות בחברתה ולהיות בן זוגה, כמו ילד קטן
שמאוהב בפעם הראשונה ככה הרגשתי זה היה אחד הרגעים הכי יפים
ומהנים שהיו לי בחיים.
האמת אין לי מושג כלל איך להמשיך את הסיפור הזה כי את האושר
שהיא גרמה לי אי אפשר לתאר אבל בכל זאת אני אנסה.