הוא הלך ככה מבלי להיפרד,
כמו רעם ביום בהיר.
היה ונמוג מהעולם,
מבטו פתאום החוויר.
הסתכל עליי במבט קר,
כאילו ידע מה צופן לו עתידו.
מילותיו האחרונות יצאו מפיו,
ואני הייתי שם בשבילו.
פזמון: זה הסוף,
קשה לי להאמין שזה נגמר.
איך אני אמשיך לחיות?!
אם הוא כבר לא יהיה כאן מחר.
לא הספקתי להגיד לו כמה אותו אהבתי,
והוא נעלם לי ללא כל הכנה.
כ"כ הרבה דברים רציתי לומר,
אך מילותיי נחסמו ללא כל כוונה.
הוא הלך ולא ישוב עוד יותר,
השאיר אותי כאן לבדי.
איך אני אוכל לחיות בלעדיו?!
אני זקוקה לך שתהיה כאן איתי...
פזמון... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.