1. פנים. מסעדה. ערב.
אבי יושב מול נתיב ואדווה, הם יושבים סביב שולחן ערוך במסעדה,
מוזיקה שקטה ברקע, אורות עמומים ונרות על השולחן, הם באמצע
הארוחה, גילה מגיעה מאחורי נתיב ואדווה ומתקרבת לשולחן, אבי
קם, גילה ניגשת אליו.
גילה:
שלום, סליחה על האיחור.
נתיב מפסיק לאכול, ניכר על פרצופו כי הוא כועס, הוא זורק את
הסכין והמזלג מהיד שלו, אדווה מניחה את ידה על רגלו  בנסיון
להרגיע אותו.
אדווה:
תירגע, בבקשה ממך.
נתיב קם מהכיסא שלו ונעמד מול אבי.
נתיב:
לא אמרת לי שהיא תהיה פה.
אבי:
תן לי להסביר לך.
נתיב:
אל תנסה אפילו.
אבי:
נתיב, תקשיב רגע...
נתיב לוקח את כוס היין שלו, הוא הופך אותה לתוך הצלחת של אבי.
נתיב:
שיהיה לך בתאבון.
נתיב יוצא מהמסעדה, אבי מסתכל על גילה ואדווה.
אבי:
שנשב?
גילה ואדווה מסתכלות אחת על השנייה ומורידות מבט.
2. חוץ. מרפסת הגג בביתו של אבי. לילה.
נתיב שוכב על כורסא ישנה, לידו טלסקופ ושידה קטנה עם דפים
וספרים עליה, נתיב בוהה בשמיים, אבי נכנס לגג, הוא מתיישב ליד
נתיב על שרפרף רעוע.
אבי:
הייתה טעימה הארוחה, חבל שלא נשארת.
נתיב מפנה את מבטו אל אבי וחוזר לבהות בשמיים.
אבי:
מה? מעניין היום?
נתיב:
מה אתה רוצה?
אבי:
תסביר לי מה אני עוד יכול לעשות? אני כבר לא יודע מה לעשות,
מה? התנהגתי אליך לא טוב? התעללתי בך באיזו שהיא צורה?
נתיב מסתכל על אבי, הוא קם מהכורסא ומסתכל בטלסקופ.
אבי:
למה אתה עושה לי את זה?
נתיב נשכב בחזרה על הכורסא.
אבי:
אתה לא מתכוון לענות לי?
אבי קם, מסתכל על נתיב ויוצא מהגג, נתיב מסתכל על הדלת.
3. חוץ. חוף הים. אחה"צ.
נתיב הולך על החוף עם שני, הנעליים שלהם בידיים שלהם.
נתיב:
בטח, מה נראה לך?
שני:
לא יודעת, אולי חשבת שלא.
נתיב:
נראה לך שאני אפסיד את זה?
שני:
אני יודעת שלא.
נתיב:
אה, שכחתי לספר לך, אבא שלי התחיל שוב.
שני:
מה? אל תגיד לי שרבתם עוד פעם?
נתיב:
אהה.
שני:
על מה עכשיו? אותו הסיפור?
נתיב:
יאפ.
שני:
אתה חייב לעזוב את זה, נתיב אתה לא יכול לריב איתו כל הזמן.
נתיב:
אני יכול לעשות מה שאני רוצה.
שני:
נו, אל תהייה ילד קטן.
נתיב:
זה מה יש, אני ילד קטן.
שני:
אל תתחכם, אני רוצה ש...
נתיב:
חבל על המאמץ, זה לא חשוב עכשיו.
שני:
אוף איתך.
הם ממשיכים ללכת על החוף.
4. פנים. חדר השינה של נתיב. אחה"צ.
נתיב יושב מול המחשב לידו יושב יוני, הם צוחקים מול המסך.
נתיב:
תראה, תראה את זה.
יוני:
זה כבר לא יכול להיות.
נתיב:
אמרתי לך.
שניהם צוחקים, נתיב נעמד בפתח הדלת.
אבי:
אהמ, אהמ.
נתיב:
אה, אבא, אתה פה?
אבי:
אפשר לדבר איתך לרגע.
אבי יוצא מהחדר.
נתיב:
שנייה, אני איתך.
נתיב יוצא מהחדר.
5. פנים. חדר השינה של אבי. אחה"צ.
אבי נכנס לחדר, נתיב מגיע כמה רגעים אחריו.
נתיב:
אני מקשיב.
אבי:
או, זה חדש.
נתיב:
מה אתה רוצה?
אבי:
אני רוצה שתהייה פה מחר.
נתיב:
למה שאני לא אהיה פה מחר?
אבי:
מחר יום שישי.
נתיב:
אז?
אבי:
אני רוצה שנאכל המשפחה כולנו ארוחת ערב.
נתיב:
המשפחה?
אבי:
כן, מזמן לא אכלנו ארוחת ערב יחד.
נתיב:
רק אנחנו?
אבי:
אדווה גם תבוא עם רון.
נתיב:
וזהו?
אבי לא עונה.
נתיב:
וזהו?
אבי:
לא.
נתיב:
תשכח מזה.
אבי:
נתיב.
נתיב:
אל תחכו לי, אני לא בא.
אבי:
תקשיב לי רגע.
אבי מתקרב אל נתיב.
נתיב:
(מרים את הקול)
אל תיגע בי.
אבי:
תקשיב לי רגע.
נתיב:
עוד משהו?
אבי:
אבל, תראה...
נתיב:
עוד משהו?
אבי:
(נאנח)
לא.
נתיב:
יופי.
נתיב יוצא מהחדר, אבי מתיישב על המיטה.
6. פנים. חדר השינה של נתיב. אחה"צ.
יוני עומד ליד החלון, נתיב נכנס לחדר, הוא מסתכל לכיוון המחשב,
יוני מתקרב אליו.
נתיב:
מה קרה? השתעממת?
יוני:
נראה לי שכדאי שאני אלך.
נתיב:
למה?
יוני:
אתה יודע, שמעתי צעקות, אז חשבתי ש...
נתיב:
השתגעת?
יוני:
מה?
נתיב:
זה שום דבר, הכל בסדר.
יוני:
אתה בטוח?
נתיב:
בטח, בוא, בוא לפה.
נתיב מתיישב ליד המחשב, יוני מתיישב לידו.
נתיב:
אתה והשטויות שלך.
7. פנים. חדר אוכל בית אבי. ערב.
אבי, גילה, אדווה ורון יושבים סביב השולחן, אוכלים.
אדווה:
אתה יודע, ניר קודם בעבודה.
אבי:
באמת? לאן העבירו אותך?
רון:
אני אחראי על צוות העובדים.
אבי:
כל הכבוד, כמו שאני אחראי על הצוות בבית הזה, דרך אגב, מישהו
רוצה עוד משהו?
גילה:
לא, באמת היה מצוין.
אבי:
את זה תגידי לשפית מספר אחת שלנו.
גילה:
היה באמת טעים.
אדווה:
תודה, איך היה?
רון:
מה? עשר.
אדווה:
עשר אה, הוא מחכה לקינוח, לא אכפת לו מהארוחה בכלל
רון:
למה את אומרת את זה? באמת, מה עם הקינוח?
כולם צוחקים.
אדווה:
אמרתי לכם, שנייה אני אביא.
גילה:
אני אעזור לך.
אדווה:
תודה.
אדווה וגילה קמות, הן אוספות את הכלים מהשולחן ומעבירות הכל אל
השיש, נתיב נכנס לבית, הוא טורק את הדלת, כולם מסתכלים לכיוון
שלו, ניכר עליו כי הוא שיכור, אבי קם מהכיסא.
אבי:
תראו מי נזכר לבוא.
נתיב:
שלום, שלום לכולם.
אבי:
אפשר לדעת איפה היית?
אדווה מתקרבת אל נתיב.
אדווה:
מה זה?
אדווה מריחה אותו.
אדווה:
מה זה הריח הזה? רון בוא רגע.
רון מתקרב אל נתיב.
אדווה:
תריח אותו.
רון מריח את נתיב.
רון:
כן, הבחור לא איתנו.
אבי:
הוא שתה?
רון:
שתה זו לא מילה.
נתיב:
למה אתם צריכים להריח, פשוט תשאלו, סתם כמה כוסות, לתפוס ראש.
אבי:
לתפוס ראש אה?
נתיב מתקרב אל גילה.
נתיב:
ערב טוב מאדאם.
אבי:
נתיב.
נתיב מתקרב אל אבי.
נתיב:
קראת לי? אבי?
רון:
(לוחש לאדווה)
זה לא ייגמר בטוב, אני כבר רואה את זה.
נתיב נעמד ליד אבי, מתנדנד במקום, אבי לא מדבר.
נתיב:
נו אבא, אף פעם לא דפקת את הראש?
אבי:
אני מזהיר אותך, כדאי שתעלה ותעשה מקלחת קרה לפני שתגיד משהו
שתתחרט עליו.
נתיב:
אוהו.
אבי:
ואני לא אהיה אחראי למעשים שלי.
אדווה:
אבא.
אבי:
תראי אותו.
נתיב:
כנראה שלא דפקת את הראש אף פעם, אבל.
נתיב מסתכל על גילה.
נתיב:
אני בטוח שבחדר הזה כבר דפקת  משהו.
אבי נותן לנתיב סטירה.
אדווה:
אבא.
אדווה מתקרבת לנתיב.
אבי:
תשמור על הפה שלך.
אדווה:
מה אתה עושה?
אבי:
יש גבול לשטויות שהוא יכול לדבר.
אדווה:
הוא שיכור.
אבי:
שיכור או לא שיכור, יש גבול למה שאפשר לסבול ממנו.
אדווה:
בוא, רון, בוא תעזור לי, ניקח אותו למעלה.
אדווה ורון מוציאים את נתיב מהחדר, אבי מתקרב אל גילה, הוא
אוחז בידה.
אבי:
אני ממש מתבייש, אני רוצה להתנצל בשמו.
גילה:
זה בסדר, הוא לא שם לב למה שהוא אומר.
אבי:
זה לא משנה מה, הוא צריך לשלוט בעצמו ולכבד אותך.
גילה:
אל תיקח את זה קשה, אחרי הכל הוא לא בדיוק שיקר.
אבי:
ככל שעובר הזמן אני מבין למה התאהבתי בך.
אבי מנשק את היד של גילה.
גילה:
כנראה שיש לי את זה.
אבי מחבק את גילה.
8. פנים. סלון בית אבי. בוקר.
אבי יושב במטבח, גילה עומדת לידו, נתיב יורד במדרגות ושומע
אותם מדברים, הוא נעצר ליד הקיר.
גילה:
אמרתי לך כבר, אני לא מסכימה.
אבי:
הכל יסתדר.
גילה:
אני לא רוצה שתכעס עליו.
אבי:
איך אפשר שלא?
גילה:
הוא מרגיש ש...
אבי:
מרגיש? הוא? ומה עם מה שאני מרגיש?
גילה:
אמרתי לך שאני רוצה להיות חלק מהמשפחה שלך, אבל לא ככה, הוא
יקבל אותי בסוף אתה תראה.
אבי:
את לא יודעת מה את אומרת.
נתיב נצמד אל הקיר, נשען עליו ומקשיב.
גילה:
אני לא באה במקום אימא שלו, אתה צריך להבין את זה וגם הוא יבין
את זה, אני לא ממלאת את המקום שלה אצלו בלב, את זה אף אחד לא
ייקח ממנו, וגם מהלב שלך לא, אני באתי אל הלב שלך אבל נכנסתי
למקום אחר בתוכו, אני אוהבת אותך ומקבלת את המשפחה שלך.
אבי:
הוא לא יקבל אותך.
נתיב שעון על הקיר, דמעות זולגות מעיניו.
גילה:
אל תריבו על זה, אני מתחננת.
אבי:
בסדר, אל תדאגי.
גילה:
תן לו את הזמן שלו, הכל יהיה בסדר.
נתיב עולה במדרגות.
9. חוץ. מרפסת הגג בביתו של אבי. בוקר.
נתיב יוצא מהבית, דמעות בעיניו, הוא מתיישב על הכורסא.
10. פנים. מסדרון בית אבי. בוקר.
אבי עולה במדרגות.
אבי:
נתיב, נתיב.
אבי פותח את דלת חדרו של נתיב ומסתכל אם נתיב בחדר, הוא סוגר
את הדלת, הוא מסתכל לכיוון היציאה לגג.
אבי:
הוא בטח שם.
אבי ממשיך לעלות.
11. חוץ. מרפסת הגג בביתו של אבי. בוקר.  
נתיב יושב על הכורסא, ראשו מכופף כלפי מטה, אבי יוצא למרפסת,
הוא מסתכל על נתיב, הוא מתקרב אליו ונעמד לידו, נתיב מרים את
ראשו לכיוון אבי, אבי מתיישב ליד נתיב אך נראה כי משהו מפריע
לו, נתיב מוחה את הדמעות מעיניו, ומסתכל על אבי.
נתיב:
אבא, תראה אבא, אני לא יודע...
אבי:
תירגע, תירגע, איך אתה מרגיש?
נתיב:
אני, בסדר, קצת כאב ראש.
אבי:
הגיוני, אחרי מה שהיה.
נתיב:
אבא, אני רוצה, אמ, אני פשוט לא יודע מאיפה להתחיל...
אבי:
אני רוצה קודם להגיד לך כמה דברים שאני חושב שהגיע הזמן שנדבר
עליהם.
נתיב:
גם אני חשבתי אותו הדבר.
אבי זז ממקומו ומרים מתחתיו תמונה, אבי מסתכל על התמונה.
אבי:
אבל זו...
נתיב:
כן, בדיוק, אני לא זז בלי התמונה הזו.
אבי:
לא ידעתי ש...
נתיב:
אבא, אני יודע שאני הייתי, מה שהיה אתמול בערב- אין לו שום
תירוץ או הצדקה.
אבי:
נתיב תשמע, מה שהיה זה...
נתיב:
תן לי רגע לסיים.
נתיב מתיישר ומנגב את עיניו.
נתיב:
אתה יודע, עברו שנתיים מאז התאונה, אני פשוט לא נתתי לזה לעזוב
אותי, אבל לא שמתי לב שאני לא נותן לזה מנוח, ושאני עוצר איתי
עוד אנשים, זכותך המלאה לעשות עם החיים שלך מה שאתה רוצה, אתה
צריך להמשיך עם החיים שלך ואני רק הפרעתי לך עד עכשיו.
אבי מתקרב אל נתיב, נתיב נושם עמוק.
אבי:
נתיב, אתה בסדר?
נתיב:
כן, אני רוצה להגיד לך שאני מתבייש על ההתנהגות שלי בשנה
האחרונה, ובכלל בערב האחרון, אני לא יודע איך להסביר את
ההתנהגות הזו, אני סתם הייתי ילד קטן שרצה להתחמק מההתמודדות
עם הבעיה.
אבי:
נתיב.
12. פנים. סלון בית אבי. בוקר.
גילה יושבת בסלון, אדווה נכנסת לבית.
גילה:
בוקר טוב.
אדווה:
בוקר טוב, ראית אולי אם אח שלי קם?
גילה:
נראה לי שכן.
אדווה:
יופי, אני אעלה לראות מה איתו.
אדווה הולכת לכיוון המדרגות.
גילה:
את יכולה להמתין כמה רגעים, בבקשה?
אדווה:
קרה משהו?
גילה:
אני מקווה שכן, הלוואי שכן.
אדווה מסתכלת על גילה, גילה מחייכת אליה.
13. חוץ. מרפסת הגג בביתו של אבי. בוקר.
אבי יושב קרוב לנתיב.
נתיב:
אני מצטער אבא, אין לי מה להגיד חוץ משאני מצטער על הכל.
אבי מחבק את נתיב, שניהם בוכים.
אבי:
נתיב, ילד שלי, איך נעלמתי לכם.
נתיב:
לא נעלמת, אני לא רציתי לקבל את העזרה שלך, בניתי סביבי חומה
עם כל הזיכרונות.
אבי:
תקשיב לי ותקשיב לי טוב, אני לא שכחתי ולעולם לא אשכח את אימא
שלך, אתה מבין אותי, אימא שלך הייתה אדם נפלא ומיוחד.
נתיב:
אני יודע שאתה לא שכחת, פשוט הכחשתי את זה, כעסתי עליך על משהו
שאתה לא אשם.
אבי:
גילה לא תבוא על חשבונך או על חשבון אף אחד, גם לא על חשבון
אימא שלך, אתה שומע? אני מתכוון לזה, אני אוהב אתכם באותה
מידה.
נתיב:
גם אני אוהב אותך ואני מקווה שתראה שאני מתכוון לזה, עכשיו
תנגב גם אתה את הפנים.
אבי:
בטח, אבל מה אתה ממהר כל כך?
נתיב:
יש לי משהו חשוב מאוד לעשות וכמובן אני צריך אותך לידי.
אבי:
מה? מה כל כך דחוף לך לעשות?
נתיב:
תגיד לי השתגעת? אתה לא זוכר מה עשיתי אתמול בלילה? אפילו אני
צריך לתת סטירה לעצמי, ייקח לי הרבה זמן לכפר על זה.
אבי:
אל תדאג, נפלת על אישה נפלאה.
נתיב:
אתה בחרת, אתה בטח יודע מה אתה אומר.
אבי:
תסמוך עלי.
נתיב:
בוא יש לנו עניין לסדר.
אבי ונתיב קמים.
אבי:
אתה לא יודע כמה אני שמח.
נתיב:
יאללה בוא.
נתיב ואבי נכנסים אל הבית.