מאז ומתמיד אני חייה באשליות
מאמינה בסוף הטוב של כל האגדות.
כי בעולם כמו שלנו כשהמצב ממש רע
כל אחד צריך למצוא לו את האור בקצה המנהרה.

וכך כשהלילה יורד על העיר ועל פני
אני חולמת חלום תחת הכוכבים שמעלי.
ובחלומי מתקיימת לה אגדה אחת מבין כולם
ובה בא אלי האביר על הסוס הלבן.

הוא מרים אותי אל סוס ההלבן - אני מלפנים
ואל נצח האהבה והאושר יחדיו דוהרים.
נצח זה הוא התגלמות גן עדן של שמיים
ובו יש רק טוב והרוע לא התגלה בינתיים.

בעולם של נצח זה אנו חיים לעולמים
וחיינו הם מבין המאושרים.
אנחנו מאוהבים עד מעל הראש
ויותר מזה אנחנו לא צריכים לדרוש.

פתאום נשמע רעש גדול
המקום התחיל לרעוד והתמוטט הכל.
התעוררתי והבנתי את מה שקרה
התעוררתי מחלום שלא באמת היה.

מרגע שפתחתי את עיני
את דמוך של ראיתי מלפני.
אותו אביר לבן אך מאופיין קצת אחרת
האביר האמיתי שלי במציאות המכוערת.

מאז נזכרת באותו חלום פעמים אין סוף
על אותם רגעים בהם היה לנו כל כך טוב
אוותר על הכל כי לא שווה זה בלעדיך
אוותר על הכל כדי להיות שוב בזרועותיך.