ביום אחד (היה זה יום ראשון)
קצת לפני שהלכתי לי (לישון)
החלטתי לפתוח בשיחה עם מוחי
וכך התנלה אותה שיחה, עד שאזל כוחי
אני
מוח מוחי, מדוע הינך עייף?
מוח
...
אני
מוח, מוחי היקר, ענני!
מוח
אינני יכול.
אני
מוח, מוח נפלא ונשגב, מדוע אינך יכול?
מוח
היום אין זהו יום חג!
באותו שלב פסקתי בשיחה, וחזרתי לנמנומי. אולי יטב כך, חשבתי
בראשי, והמוח הסכים באנחת רווחה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.