(פעם, הוא עשה לי רק טוב...)


האושר, ישן בצורה עוברית בין הסדינים
הלילה, מלטף אותו בשכבות חום
החיוך, ממלא את המהות העצמית
בועות סבון עמידות.

חורף, וגשם בחלון
ופוך סינתטי וכריות גדולות
עיטושים.
השוקו החם מזמן התקרר...
והלב מעולם לא הפסיק לרתוח, ככה.

הדממה, פתאום ממלאת את הכל.
הדממה, היא הבסיס.
המהות חלולה.
הבוקר סגלגל.

האושר הזה סגול בהיר



6.12.03