נולדתי בכפר יהודי בארץ רחוקה. ילדותי לוותה בהשפלות מצד
החברים ואונס מצד ההורים. כשברחתי פעם ראשונה השומר של הכפר
תפס אותי וחדר אליי עם רובה קרבין. כשברחתי פעם שנייה הוא ירה
בי בזמן שהוא חדר. מאז קוראים לי: הקוסם עם החצי פנים. אני לא
קוסם אבל כולם חשבו כך אחרי שנותרתי עם חצי פנים.
זה די נחמד ככה עם חצי פנים. לא יודע למה אבל הפסיקו להציק לי
פה. כששלחו אותי לקרקס הייתי בן 15. כשאיבדתי את הבתולין האריה
נשך אותי. מהיום אין לי פנים.
אחרי שנתיים בקרקס הרווחתי מספיק כסף ללימודי נהיגה. צלצלתי
למורה הראשון ששמעתי עליו, גוגו ספוג-הקפיץ. זה נשמע לי שם של
מורה טוב, אז קבעתי שיעורים למשך חודש. כמעט נגמר לי הכסף
כששילמתי לו, אבל לא היה לי אכפת. רציתי לנהוג. ולא רק על
פילים.
בשיעור הנהיגה הראשון, המורה שלי אמר שאני אשתדל לשלוט כמה
שיותר בהגה ושהוא יעשה את השאר. חטפתי מלא ברקסים ומצב רוחי
הדרדר כמו אלמנה מנומנמת בלוויה של מישהו שהוא לא בעלה. הלוויה
מן הסתם התקיימה בבית קברות שהוקם על הר, אחרת האלמנה לא הייתה
יכולה להדרדר ממנו.

בסוף השיעור המורה שלי החזיר לי את כל הכסף, לפחות זה מה שהוא
אמר.
הוא גם אמר שאני רואה מהתחת ושאני בטח אוכל מהפופיק.
הוא לא לגמרי טעה, הכריחו אותי לעשות הרבה דברים שם, בקרקס.
אבל, אין לי פנים. ולכן מצבי לא יכול להיות על הפנים. לקחתי את
הכסף והחלטתי להשקיע בבניית פנים חדשות. טלפנתי למנתח הפלסטי
הראשון ששמעתי עליו, צור מלנכולי בודד. שם מצחיק.
הגעתי למשרד שלו רכוב על גבו של דורבן המחמד שלי רביזרוטקה
שהאמת היא שזה רבי זרוטקה החזן של בית הכנסת בעיירה שלי שבעזרת
קסם אפל נהיה דורבן עם מזג טרופי. צור מלנכולי בודד דיבר אליי
ממרומי מושבו בהרים ואני רק שמעתי הד ולא הבנתי מילה.

הדבר הבא שאני זוכר זה שמשכו אותי כוחות מיסטיים והשכיבו אותי
על מיטת מסמרים רכים

הדבר שלפני הבא שאני זוכר הוא שצורי מלנכול{כך כל החברים
קוראים לו למרות שאני לא מחשיב עצמי כחבר} אמר לי שהולכים לקחת
אותי ולהשכיב אותי על מיטת מסמרים רכים.
זריקת ההרדמה מילאה אותי בהרגשת נועם ונוחות. חבל שאחרי
שההשפעה עברה הם רק נזכרו להבריג לי ראש. הראש החדש שלי היה של
סוס יאור - זה מה שהם מצאו במחסנים.
חפיף עכשיו אני יכול לשחות במימי היאור ואולי, אבל רק אולי
למצוא לי איזה תינוק בתיבה, לגדל אותו כבני וללמד אותו על רזי
העולם.
גם על שמנים אם הוא יתעקש.
יצאתי ממשרדו שבהרים והלכתי לכיוונו של אגם קרוב. אגם קרוב
נמצא במרחק מאה מילין משם. אגם נוסף שיכלתי ללכת לשחות במימיו
היה אגם רחוק, מימיני.
כמובן שלא ידעתי שיש אגם רחוק מימיני, ולכן לא טרחתי ללכת
לשחות במימיו.
דרך אגב, שמי דורון.
להת'.