כשהייתי קטן, אבא ואמא אהבו אחד את השני ממש. כמו שהפרה אוהבת
סטייק, כמו שהחציל אוהב צבע סגול. הם התאימו אחד לשני כמו מים
לאש, כמו שמן למים, כמו מדורה לסבתא מדממת.
כשהייתי קטן הייתי בן יחיד, המשפחה שלי הייתה יפה ושלווה.
קיבלתי מסבתא הרבה עוגיות עם השם שלי, ועם החיוך שלי.
בגיל 5 בערך סבא קנה לי טלסקופ אולטרה-חללי-מגה-משוכלל. כל יום
הוא היה בא ומסביר לי איך משתמשים בטלסקופ. אני ראיתי כוכבים
אמיתיים בשמיים. ראיתי את צדק ואת מאדים. ראיתי את נגה ואת
הירח. ראיתי כוכבים נופלים, ואהבתי אותם.
אהבתי גם את סבא, שהביא לי את הטלסקופ. אבא ואמא הביאו לי אוגר
שמת אחרי יומיים בגלל סבתא סקרנית מידי. לא אהבתי יותר את אבא
ואמא אחרי זה.
'סבא, לאן הכוכבים נופלים?' שאלתי את סבא שלי לעתים תכופות.
'הם נופלים לאותם המקומות שאנחנו משתוקקים להגיע אליהם נכד
שלי, אבל פשוט לא מסוגלים'.
באותו הלילה סבא נפטר בגלל סבתא סקרנית מידי.
החלטתי לנקום בסבתא ובסקרנותה נוטפת המוזרות. קניתי לה כרטיס
טיסה לירח.
לירח שלחתי לפני כן את פדרו, חוטב בעצים הפרואני שחי אצלנו
בבור בחצר.
אמרתי לו שיחפש אישה גדולת מימדים עם שיער סגול ושיחטוב אותה.
פדרו שוב פישל כמו בכל דבר אחר שניסה בחייו ורצח את מלכת הירח.
כמובן שאנשי הירח רתחו מזעם והחליטו להעלות את פדרו על המוקד.

מוקד שירות הלקוחות של הירח שלום. אנו מתעסקים בפניות
קודמות

סבתי הסקרנית הלכה לראות על מה המהומה ולקתה בליבה.
כמו שאומרים: שתי ציפורים על עץ אחד שנפל על עמוד מתח גבוה
בלילה של גשם זה סבבה.
הלוויה לא הייתה כי אמא ואבא ננעלו בחדר שלהם.
תמיד כשצריך אותם הם לא שם-כמו הכוכבים הנופלים שסבא היה
מתבונן בהם איתי.