שגיא התהפך במיטתו בבוקר סגרירי למחצה. הוא קם מחצי סיוט ומצמץ
שבע פעמים. איפה הוא? סביר להניח שבחדרו, אבל הוא לא בטוח בכך.
הוא קם במיטה הזאת אלפי פעמים, אבל תמיד משהו נראה לו שונה.
הוא יצא מלועה המפנק של השמיכה ודרך על הרצפה. היא הייתה לחה
ורכה. רכה? הוא תהה. מסתבר שכן, הרצפה הייתה רכה והוא נבהל.
אבל שגיא נבהל בכל בוקר מחדש ממשהו אחר ולא מובן.
לפתע נפער פה ברצפה והיא דיברה אל שגיא.
"שגיא," אמרה הרצפה.
"מה?" אמר שגיא, עדיין מנומנם.
"אני רעבה," ענתה הרצפה. שגיא קצת הופתע למשמע התשובה, קצת.
"נו מה אני, אמא שלך? תכיני בעצמך," הוא רטן.
"אני לא יודעת איך ואמא שלי ישנה," הרצפה זמרה.
"אז תעירי אותה!" אמר שגיא והלך לצחצח שיניו.
הדרך לחדר האמבט לא הייתה ארוכה, מספר מצומצם של מרצפות
מנוקדות. לאחר 5 דקות שגיא חזר לחדר כדי לנמנם.
הרצפה הייתה רעבה אז היא אכלה אותו.

באותו הזמן, במרחק שבע דקות משם, קציצת בשר במקפיא התעוררה
וחיפשה פרטנר הולם לשיחה על מהות החיים כקציץ בשר. היא הסתפקה
בגלידה שקפאה יתר על המידה ונהיו לה שערות קרח לבנות שמזכירות
עובש.
במקום לדבר פילוסופיה הן דיברו פוליטיקה. הקציצה התבעסה
מהכיבוש ולגלידה פשוט לא היה אכפת - חייה היו ארוכים דיים והיא
חיכתה לכף שתגאל אותה מסבלה הקשה.
ממש אודיסאה בטעם פונטש-בננה.

הכף באותו זמן שכבה לה עם מזלג שהכירה בלילה סוער של ערבוב
משקאות שלאמא של שגיא לא היה כוח לערבב, כי היא עצלנית ושמנה
וחולת סרטן, זאת אומרת, היא ממש עצלנית ושמנה, אבל סרטן עוד לא
בטוח יש לה - הבדיקות לא חזרו.
מר אבא של שגיא מת כבר שאמא של שגיא תמות. אם הוא לא היה חלש
אופי וחסר כוח רצון וחוט שדרה הוא כבר היה הורג אותה, אבל
רכיכה תישאר רכה.
הוא היה מפנטז על הידידות של שגיא ומנסה כל הזמן להרשים אותן.
הידידה הכי טובה של שגיא הייתה השכנה שלו מלמטה, עננה. עננה
נמצאת בטיול בהודו כבר מספר שבועות ושגיא משועמם. גם אבא של
שגיא.
עיגולי זיעה בחולצות משובצות על כרס שעירה לא מרשימות אפילו
רוסיות ולשגיא לא היו ידידות רוסיות - מה שהפך את המצב לבכי רע
עוד יותר.

מוזר. לרצפה לא הייתה ושט ולא הייתה לה קיבה. לרצפה לא היתה
מערכת עיכול. שגיא נפל למיטה של השכנה שלו מלמטה ונרדם.
5 שעות לאחר מכן שגיא התעורר והיה בטוח שמשהו לא כשורה. הוא
הביט סביב וחטף את אותה ההרגשה שמציפה אותו כל בוקר. שגיא רצה
מאוד-מאוד לצחצח שיניים. הדרך לחדר האמבט לא הייתה ארוכה, מספר
מצומצם של מרצפות מנוקדות. הוא צחצח שיניים והלך למטבח לאכול
ארוחת בוקר.
אמא חיכתה לו שם עם שיער קצוץ וחיוך של עשרים ושניים דינרים.
היה ברור שהיא שתתה לפי העובדה שהיא הייתה רק עם לבנים ולבשה
את חזייתה הפוכה.
"אם ה...סססס...סרטן יקח לי את השיער אאא...ננני לא אתן לו! לא
לא!"
פשוט גאונה.
"אני רוצה אומלט קוראני עם זנגוויל," שגיא דיבר בפה מלא ריר
וקיא. אמו החלה להכין וחתיכות ביצה נשרו כעלי שלכת על אדמה
בוצית (שדיה הינם אדמה בוצית).
הוא בלע את החביתה עם בצל שלו כאילו היה פליט מלחמה וחזר לחדרו
לאוננות הבוקר שלו. לאחר חצי דקה אביו נכנס לחדר וביקש ממנו
להביא חברות כי משעמם לו, יום שבת היום והוא כבר ראה את כל
התוכניות בערוץ האופנה. שגיא הסביר ברוך לאביו שאין לו חברות
וגם אם היו הוא לא היה מביא אותן הביתה.

הרצפה דפקה מוחטה על פניו של מר אבא של שגיא והוא מצידו קיבל
את זה כמו הרכיכה שהוא ואחרי זה ניקה את זוית פיה של הרצפה.

איגוד רופאי השיניים ממליץ על צחצוח שיניים פעמיים ביום.

שגיא רצה לירות בעצמו, אבל מאיפה לילד בן 12 יש רובה.