הגעתי הביתה אחרי יום מפרך של עבודה. רצתי לטלויזיה, אפילו
הדלקתי אותה הפעם. ראיתי איזו שטות ביס ריל. הלכתי לאכול.
רציתי להדליק סיגריה וללכת לישון. נורמלי אהה? מה שעושה כל בן
אדם בימינו, ואז קרה עוד משהו נורמלי - אין אש. הפכתי את התיק
ושיט, שוב שכחתי את המצת בעבודה. לא נורא, בקטנה, אחותכם כאן
לא מתייאשת. הלכתי למגירת ה"אש" שלנו בבית. אש... לפעמים יש
קופסת גפרורים מצ'וקמקת. הפעם אפילו לא זה.
שוב, החלטתי ששום דבר לא יעצור אותי בדרכי להדליק את הכאמל
ליייט שלי, שכל ככך מתה לקבל מציצה. חיפשתי בחדר של אחותי
שמעשנת "בסתר" (טוב שלא כל בית יודע). בכל מקרה, היא כנראה
מעשנת ממש טוב בסתר כי לא מצאתי מצת.
עכשיו התסכול כבר התחיל לבצבץ אבל חסמתי אותו והפכתי את הבית.
אין!!! מה ביקשתי?
כה מיוסרת, באה כבר להכניס את הסגרייה הנחשקת חזרה לקופסתה,
ופתאום "צ'ינג צ'ינג" בא לי רעיון. כאילו הלללווו, יש לנו גז
בבית!
רצתי לגז, כולי מתרגשת כבר. רעדתי בטירוף. הדלקתי את האש.
תופים נשמעו בכל מקום. הכנסתי את הסיגריה לפה, התקרבתי לאש
לאט-לאט, להעצים את הרגע ופתאום, ברגע שכבר נגעתי בה, נשמע מין
"טצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצ" כזה. התעלמתי.
עישנתי ת'סיגריה המזויינת הזו עד סופה המר. מיציתי את כל העונג
שאפשר למצות בסגריה אחת קטנה והתכוננתי ללכת לישון. לבשתי את
הפיז'מה החדשה עם סנופי והלכתי לצחצח שיניים. שלפתי מברשת וביד
השניה משחה. מרחתי טוב-טוב והכנסתי אותה לפה. צ'ק צ'ק צ'ק
והסתכלתי במראה. פתאום חשכו עיניי; חצי משערי הארוך, החלק
והחום שכל כך הרבה זמן נלחמתי להשאיר אותו ארוך נשרף והתפצל לו
למליון מיני שערות מגעילות צהובות כאלו.
הצרחה שדפקתי הזכירה לי את מקולי קאלקין בשכחו אותי בבית. כולם
קמו והגיעו למקלחת הסתכלו וצחקו ואני עם דמעות בעיניים חושבת
איך לעזאזל אגיע מחר לעבודה? אז לקחתי מספריים והחלטתי על מעשה
שחייב להעשות.
במו ידי גזרתי את שערי ודמיינתי את עצמי כבר יוצאת משהו
ז'ונגלר. ראיתי שלטי חוצות של "עדי הספרית האיכותית והיקרנית"
ואז שוב אותה מראה מקוללת הראתה לי את מה שלא רציתי לראות -
יצא לי משהו יפה!!! זהו יעודי בחיים... לאאא!!!