שיר ללא מילים, אדם ללא נפש, ציפור ללא כנפיים. לב ללא בית,
אביר ללא חרבו, שמיים בלי השמש... ספינה הזקוקה למפרשים, פנים
ללא שם, נשימה ללא אויר. אנחה עמוקה כל כך שמוציאה את נשמתי...
אין מילים שיכולות לתאר כמה אני מתגעגעת אליך - כל יום, כל
דקה, כל שניה. הבטן מתהפכת - היא יודעת שלא תשוב יותר ומפחדת;
אבל המוח מסרב להאמין, מסרב לקבל את הפרידה בטרם עת.

מלאך שלי, מלאך שומר, תאהב אותי כמו בהתחלה, תביט עליי וחבק
אותי חזק - ולעולם אל תעזוב. לטף אותי, נחם, קבל בכל עת, פזר
עליי מעט מטובך, מהאהבה, פזר עליי רסיסים של אושר ושלח עליי את
השמש שתאיר עליי לעולם... רקוד איתי, שיר לי, כי לך שמור
הריקוד שלי, לך מוקדשים כל שיריי... שלח אליי אוהב, שיאהבני
כמותך, שישמור עליי מהפחדים, מהבכי, מהייסורים. שלח אליי תומך
לכל המכשולים, זה שיחזיק את ידי בכל פעם שאתנדנד ולא יתן לי
ליפול לתהום העמוקה.

אז אהיה מאושרת וחיוך תמידי על שפתיי. אבל עד אז, מתי שתחליט
שזה יהיה, נשמתי תשבר בכל פעם עד שאמות. רק שלא אפספס את
ההזדמנויות שאתה מעניק לי, שאנצל אותן עד תום, שלא אאבד את
שפיותי, שלא אאבד את תומי ואהבתי.