הרגש הבלתי מוגדר הזה
אם תמצאו את שמו
תגלו את המצב שלי

אני מרגיש כמו השושבין בחתונה
החבר הכי טוב שלי מתחתן
השמחה עצומה ונפלאה
אך העצב מעיק וגדול
על כך שאני בודד בעולם
ולעולם לא ישמחו איתי בשמחה כזאת

מרוב הבכי והדמעות
מרוב הכיף והשמחות
אין כבר משמעות לכלום
וחיים את החיים
כמו זמן, כמו משחק שצריך להגמר

אני מרגיש כמו הילד האמצעי במשפחה
האח הגדול הבכור אשר תמיד אשאף להיות כמוהו
שמצליח בהכל
החכם מכולם
והאחות הקטנה החמודה
שכולם אוהבים לחבק ולנשק
וכולם יקנאו בחייה הארוכים והמופלאים שלפניה
ואני הבינוני בהכל
לא הכי חכם ולא הכי חמוד
בחיים לא הייתי הכי טוב במשהו
אפילו לא מבין חבורה של ארבעת חבריי

מרוב העצבות והדכאון
מרוב ההנאה וחיי החלום
אין כבר משמעות לכלום
וחיים את החיים
כמו זמן, כמו ספר שצריך להגמר

אני מרגיש כמו הילד הכי מסכן בעולם
למרות שיש לי את הכל
משפחה נהדרת וחברים תומכים
ובכל זאת מרגיש בודד
ולבד בכל הקשיים
חומרניות ככל שאוכל לבקש
רוצה עוד עוד מאז היותי בחיתולים
אף פעם זה לא נתן לי סיפוק כמו שרציתי בחיים

רגש בלתי מוגדר שכולל שמחה ועצבות
הניגוד הכי גדול שקיים
למה דווקא אני באמצע?