מה אני כבר יכולה להגיד לך?
שאני כבר בכלל לא מכירה אותך, וחשבתי שככה הרגשתי קודם, אבל
עכשיו אני מרגישה את זה הרבה יותר.
אתה בן אדם אחר לגמרי, מצאת לך פשוט דרך אחרת להיות.
אני כבר לא יודעת מה תגיד, ואני לא יודעת אם אני באמת מרגישה
יותר טוב בלעדייך, לפעמים זה תוקף, וזה בלתי אפשרי להתעלם
מזה.
ואני אומרת לך עכשיו באמת, שהלב שלי עדיין בידיים שלך, אז אל
תפגע בי יותר.
אבל זה מיותר. כי לא משנה מה אני אומרת שום דבר לא באמת מגיע
אלייך.
אלא רק לבן אדם הקר והקפוא שאפילו לא יודע מה זה רגשות.
מתי כל-כך השתנית? אני מאמינה שזה הרבה דברים שאני לא מסוגלת
להבין, ולא יכולה אפילו לנסות.
אבל החיים שלי השתנו בכזאת מהירות שאפילו לא הספקתי לשים לב
ופתאום אנחנו כבר לא ביחד.
ולפעמים אני שואלת את עצמי אם אני בכלל אוהבת אותך, ולפעמים
אני לא מאמינה איך אתה מצליח להתנהג אליי ככה...
פעם אתה מתעלם, פעם אתה קורא לי "אהובתי" ומבקש שאני אסלח ואז
אתה ממשיך להתעלם ממני.
הפעם  לא נשברתי, ולא הפכת להיות חלק ממני.
ואולי זה בגלל שאני לא מאוהבת בך כבר כמה זמן, אבל יש שניות
שאני כל-כך מבולבלת.
אני לא יודעת איך זה קרה, אני לא יודעת איך לפני יומיים אמרת
לי שאתה אוהב אותי
כשאני כבר לא יכולה להגיד את זה, לא בכנות.
פשוט היית שם בשבילי ועודדת אותי, ורצית אותי ואולי באמת
חיפשתי את הקרבה שלו, אבל באמת שהתאהבתי, אבל התאהבות לא יכולה
להחזיק יחסים.
בשלב מסוים זה היה פשוט נוח, להיות אתך, לדבר אתך, לשכב אתך.

באמת הייתי רוצה שתחשוב שוב ואם תרצה אותי עדיין, אני אחזור,
ואני יודעת. זה בחיים לא יסתדר, כי דברים השתנו.
ואני יודעת שזאת תהיה טעות, אבל אני מודה כאן: קשה לי לבד,
ואני מעדיפה את הביטחון הזה של לדעת שיש לי מישהו שאוהב אותי
למרות הכל.
והחיים באמת ממשיכים ועדיין קשה לי להתרגל לחיות בלעדיך, קשה
לי לחזור להיות לבד, עם עצמי.
אני לא רוצה להיות לבד, אבל אלוהים יודע שאני צריכה ללמוד
להסתדר לבד.

אהבה באמת יכולה להיות מדהימה לפעמים, אי אפשר להכחיש.
ולפעמים נופלים כל-כך מהר וכל-כך חזק שמאמינים בשקרים, ובדברים
שהם לא באמת מציאותיים, ואני מודה, אני טיפשה כל פעם, אני
נופלת מחדש, אני לומדת כל פעם קצת, אבל לא מספיק.

אז כנראה שלא כל האהבות כאלה גדולות ומשאירות אותך עם לב שבור
כל-כך שאי אפשר לעמוד בזה אפילו, יש אהבות קטנות יותר...