אביגיל נץ / אנקדוטה |
הצחוק והמבט
וכבר פחות היית זר
כשהתקרבנו קצת
נראה לי שרתמנו
עגלה לפני סוסים
ואת השליטה איבדנו
על מסלול המרוצים
אבל עכשיו, אם תסלח לי
אני שותקת ומדחיקה
סוגרת זרועות סביב עצמי
ומתכרבלת עם השכחה
ולמשך יום ורגע
לא היו לנו ספקות
החשד היה גונח
ונוטש את מקומו
ולמשך איזה שקט
ומילה אחת יפה
הענן יבש מגשם
ועיכב את הסופה
אבל עכשיו, וודאי תבין
אני שותקת וסולחת
הולכת לישון עם עצמי
מתכרבלת ושוכחת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|