ולהרגיש טוב זה מוזר,
אחרי כל הרע.
כאש המתפשטת
התפשטה לה אפילה.
השמש שכחה אותי
וכך גם הכוכבים.
המשאלות מיואשות,
הניחומים הם כואבים.
תקווה ארורה...
נדדה אל החום כמו ציפור.
נטשה את ליבי,
שנשרף מן הקור.
התרקונתי לגמרי,
נשארתי עירומה,
כשגם האהבה שרפה,
הלכה ונעלמה.
ושניה לפני הסוף,
סוף בטעם מר.
שניה לפני ההתחלה,
שניה לפני שמאוחר.
הופיע רגש זר,
רגש מאושר,
רגש קצת מוזר,
אבל רגש שנשאר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.