יושבת על החול,
בונה ארמונות,
מסתכלת אל הים,
רואה אותו
נהנה וקופץ על הגלים
אבות עוברים עם בנים,
אמהות רצות עם אוכל לילדים,
רק אני יושבת בנחת,
משתזפת מול השמש,
מסתכלת על הארמון שבניתי,
זה בחיים לא יהיה שלי,
אז חבל על הזמן,
דורכת על הארמון,
מזילה דמעה...
חבל,
חבל שמה שאני רוצה,
לא יהיה שלי, אף פעם!
אפילו לא לרגע קטן ומסכן!
כי אלו החיים...
קרים...
ללא רחמים! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.