[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מוקדש לכל חובבי המטאל באשר הם

יוכבד היה רק ילד קטן כשזה קרה. הוא לגמרי לא היה מוכן לכך
ובטח שלא הוריו. כרעם ביום סגריר, בעט בהם הגורל ישר בלקקן,
ואפילו לא טרח להשאיר פרטים. אף אחד מהשכנים או המורות בגן לא
יכל להסביר את שהתרחש. יוכבד הרי היה ילד כזה חמוד, כזה מתוק,
תמיד שיחק עם חברים והצטיין בלימודים, עד כמה שיש לימודים בגן
טרום-חובה. אפילו העובדה שקראו לו יוכבד, שם של בת בעליל, שם
של סבתא בעליל על גבי לבן, לא הפתיעה אנשים כמו מה שקרה. טוב,
חוץ מההורים שלו כשנולד, הם הופתעו לגמרי מכך שקוראים לו
יוכבד... אבל לא כמו שהופתעו כשנפלה עליהם לבנת החבלה מתוצרת
צ'כיה כשטיילו בהר עיבל. במחשבה שנייה, הוריו של יוכבד באמת
מופתעים מכל דבר קטן שלא היה בתיכנון, אבל היו בטוחים שממה
שקרה הפעם הם היו ממש ממש מופתעים.
הכל התחיל יום בחירות אחד. יוכבד מצא על תיק האוכל
"רובוטריקים" שלו, מרובע כזה מפלסטיק כחול, שבלול. הוא החליט
שמתוך אקט של צרפתיות מוחלטת (באותו זמן הוא לא ידע שכך עושים
צרפתים - הוא היה רק בן 4), עליו לאכול את השבלול. בנגיסה
עסיסית ודביקה פילחו שיניו את שריון השבלול (גם כן שריון...)
וכך, ריר שבלולים והכל, בלע את השבלול. אם הייתם שואלים את
יוכבד הקטן אם זה היה טעים, סביר להניח שהיה עונה בחיוב, אבל
לא הייתם שואלים, כי כמו סבא אחד, מטפלת רומנית אחת וכלב תחש
הייתם מקיאים את ארוחת הבוקר שלכם בראותכם את האקט הפרו-צרפתי
של יוכבד.
למחרת, באותה השעה, שוב מצא יוכבד שבלול של תיק האוכל
"רובוטריקים" שלו.
"הממ, שבלולי די דומה לשבלולי של אתמול", חשב יוכבד לעצמו ומיד
בלע את הז"ל. אותו איש זקן, אותה מטפלת רומניה וחתולה ג'ינג'ית
איבדו שוב את ארוחת הבוקר. כלב התחש שעבר במקום שתי דקות מאוחר
יותר ויתר גם הוא על ה"דוגלי אוכמניות" שבבטנו, בראותו את
שאריות מיצי הקיבה של האחרונים. האיש הזקן פלט קללה עסיסית
לעבר יוכבד, והרומניה פלטה עוד קצת ממליגה.
כך היה גם במשך ששת הימים הבאים. יוכבד המשיך לאכול "שבלולי",
האיש הזקן אושפז בשל חוסר נוזלים, המטפלת הרומניה נהייתה
בולמית וכלב התחש והחתולה הג'ינג'ית התחתנו באולמי "כינור
שלמה", ונולדו להם שני גורים - האווארד ורומייאו.
במהלך אותם 8 ימים, החלו הסובבים לראות שינויים קורים ביוכבד.
בהתחלה היו אלה סימנים שחורים מתחת לעיניים העגולות של יוכבד,
שהופיעו להם משום מקום. הוריו חשבו שמרביצים לו בגן, הגננת
חשבה שמרביצים לו בבית, אבל יוכבד שתק לשאלותיהם ולא אמר מאין
נבעו. בהדרגה אך במהירות  החל שערו של יוכבד להתארך, כאילו
ניסו עליו איזה תכשיר חדש של ד"ר פישר ומשהו השתבש להחריד. גם
קולו של יוכבד נהיה צרוד ומשופשף, כאילו היה בן 40 מכור
ל"נובלס", מה שהחל ממש להדאיג את נעמי, עוזרת הגננת. הבהלה
האמיתית החלה כאשר הגיע יוכבד לגן ואת פרצופו מעטר זקן צרפתי
ארוך ומפואר. כל ניסיונות ההסבר של אמא של יוכבד, שהאשימה את
תחליף החלב של מטרנה, לא עשו רושם על הגננת שהחליטה להזמין
משטרה.
ביום המחרת נשמעו שתי דפיקות רמות על דלת ביתו של יוכבד. את
פני השוטרים שעמדו בפתח הדלת קיבלה דמות מוזרה. הוא היה בגובה
של ילד בן 4, לבוש שחורים, על פרצופו זקן צרפתי ארוך ומפואר,
ושערו ארוך ומפוזר.
-"אהה, אמא בבית?" מלמל השוטר המבולבל.
-"וראההההרג." נהם היצור.
הדמות הקטנה פלטה שאגה, וצעקה השיבה מכוון המטבח: "אני באה!".
אמו של יוכבד, סינר על מותניה, יצאה מהמטבח, ובירכה את פני
השוטרים.
-"במה אפשר לעזור לכם, רבותיי?"
-"אה, קיבלנו תלונה מהגננת שלכם בקשר לילד הקטן שלכם, אה,
יוכבד?"
-"כן, יוכבד. מה איתו?"
-"מממ, ובכן, הגננת אומרת שהוא מתנהג די מוזר בזמן האחרון, ויש
חשש להתעללות. אפשר לראות אותו?"
-"הרגע ראיתם," אמרה האם, "וכבר דיברתי עם הטרחנית הזאת, אמרתי
לה שזה הכל בגלל מטרנה."
השוטרים החליפו מבטי פליאה.
-"אהה, אפשר בכל זאת לראות אותו?" אמר אחד השוטרים.
-"ודאי, ודאי. כנסו. אפשר להציע לכם משהו לשתות?" מבלי לחכות
לתשובה המשיכה האם, "זה נורא מוזר, אני לא יודעת איך להסביר את
זה. וכל יום זה יותר מוזר. היום לדוגמה, כל בגד ששמתי לו נהפך
מיד לשחור. הנה תראו." האם, שהובילה את השוטרים לחדרו של
יוכבד, נטלה חולצת פיג'מה קטנה, מעוטרת בדובונים ורודים. היא
תפסה את יוכבד והלבישה לו את החולצה.
-"וראאארג," פלט הילד הקטן, ולפני שהשוטרים הספיקו להגיד
"אופוס רלינקווה", הפכה החולצה שחורה כצבע האספלט בכביש 6.
-"מדהים." נדהם אחד השוטרים. "טוב, גברת, אני חושב שיש רק
פתרון אחד.יש איזה וירוס שמסתובב באזור, וכנראה הילד שלך הופך
למעריץ של בלאק מטאל. הוא אכל שבלולים כלשהם בזמן האחרון?"
-"שבלולים? לא נראה לי. שלשום נתתי לו ברוקולי, אולי זה
קשור?"
-"לא, למרות שזה עלול לעודד אותו." השיב השוטר ושקע בהרהורים.

-"בלאק מטאל? מה זה בכלל?" שאלה האם.
אחז השוטרים, זה שלא היה עסוק בלהרהר, ניגש לפטיפון שהיה ממוקם
מעל שידתו של יוכבד. ביד בטוחה שלף תקליט ממדף התקליטים
הסמוך.
-"שירי מרים ילן שטקליס בביצוע יוני רכטר וחבורת הזמר של בית
מפרום," פלט בעודו מעיין בעטיפת התקליט, "כן, זה יספיק." הנהן
והניח את התקליט בפטיפון, ובלחיצה קלה על כפתור "גע" הפעיל את
המכשיר.
-"מהז'תומרת?" התפלאה אמו של יוכבד, "הרי קניתי לו את התקליט
הזה לפני שנה. תקליט מאוד נחמ-"
-"והההההארררגג, אהההההההררג, יהיהיהיהיהיאאאאררררג!!" זעק
הפטיפון, בקול שהיה דווקא די דומה לקולו של יוכבד. גיטרות
חשמליות עם יותר מידי דיסטורשן הצטרפו למקהלת הילדים של בית
מפרום, ובכך העלו את רמת הדציבלים לרמה מדהימה של רעש. האם
המבועתת זינקה לכוון הפטיפון ושלפה את התקליט מידי המחט
המרושעת.
-"וואאאאארג!" נהם יוכבד הקטן.
השוטרים הביטו בו במבט חמור סבר.
-"אכן מקרה חמור של בלאק-מטאל-אוסיטיס, עם נגיעה קלה של דת'.
יש לכם חתול בבית?" שאל השוטר.
האם הצביעה על בנה הקטן ששפך את חמתו על שחורי, החתול המשפחתי.
בתנועות סיבוביות ביצע יוכבד 7 סבובי "כפרות" בעזרת החתול,
כנראה זכה למחילה אותה הוא ביקש, ולכן מצא שחורי עצמו עף באויר
שתי קומות מעל האדמה. את תאורית "חתול תמיד נופל על ארבע
רגליים" ניפצה העובדה הפשוטה ששחורי נחת על גדר הברזל המחודדת
של השכנים.
-"האאאאאאררר," גיחך יוכבד.
-"אוי," הסמיקה האם, "נורא מוזר. יש לזה תרופה?"
-"לא משהו ספציפי." השיב השוטר, "כל מה שאני יכול להמליץ לך זה
להרחיק אותו משבלולים, ברוקולי, חתולים ומהמריצה במונופול. ואם
את רואה שהוא באמת חסר מנוחה, שני ליטר בירה - עדיף גינס -
ירגיעו אותו."
-"ומה בקשר למוזיקה? זה נורא רועש."
-"תשתדלי לא לקנות לו שלמה גרוניך או יהורם גאון. הם ממש
משתגעים מזה." אמר השוטר השני, בעודו מתחיל ללכת לעבר דלת
הכניסה.
-"ואם תרצי עוד עזרה, את תמיד יכולה לפנות לבית גולדמינץ. יש
להם שם אגף מיוחד לנפגעי מטאל ואפרת בן-צור." הציע השוטר
השני.
האם הודתה להם על אדיבותם וליוותה אותם החוצה. באנחה סגרה את
הדלת ומיהרה להוציא מבין ידיו של יוכבד שבלול קטן וחום.
-"וווהאאאאאאארג!" נהם יוכבד, שלף פטיש מכיסו האחורי ומסמר את
האוזן שלו למשקוף.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
המילים האחרונות
של הרוגי הלינץ
ברמאלה:
"אאוץ"


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/2/04 16:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חוזה בחקיץ

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה