כמה זמן שהרגשתי את זה.
כמה שלפעמים אני עדיין מרגישה את זה.
וכמה שאני אוהבת אותך ומעריצה אותך

תן לי לברוח.
זה לא כאילו אני יקרה לך.
רק אל תבכה.
ואל תשכח אותי.
את הדקות שלנו, השעות, הימים.
תזכור. בבקשה, בשבילי.
אל תכאב בגללי.
אני לא שווה את זה.
אני אמות.
אשאר פה איתך לתמיד, מבטיחה.
רק תחייך.

אני רוצה להתפרק.
למות.
תן לי את החופש שלי.
תפסיק לומר לי דברים.
לאסור אותי.
למנוע ממני להזיק לעצמי.

הקירות והסורגים שלך בלתי אפשריים לכיפוף
או שבירה.
אני יכולה להגניב פצירה,
אבל רק לשחק בה עם הציפורניים.
ואתה יודע את זה.
אתה לא רוצה לשלוט בי, אתה רוצה להציל אותי.
אבל באיזה מחיר?

תן לי חופש, תן לי לנשום.
תן לי לחיות על הקצה. וליפול.
אני אחתוך את הוורידים, אתאבד אם אני ארצה.
אל תסתכל עלי ככה.
אני מרגישה אותך במבט הזה.
וזה העונש הכי נורא.
תן לי ללכת לעזאזל, זה יעשה לך רק טוב.
כמה אני יכולה לחיות, לא בשבילי
אלא בשבילך.
בשביל שנינו.

תן לי לשבת על החלון.
הנוף משם הרבה יותר מגניב.
וזה לא שאני רוצה להתאבד, חלילה.
זה הנוף. תבין.

תעזוב אותי ממחויבות, תעזוב אותי ממחשבות.
אתה יקר לי כל כך.
אני רוצה למות.
ולחבק אותך.
לאבד את השפיות, ולחיות איתך לתמיד.
לבכות ולצעוק, ולנשק אותך.

עריץ שלי. אח שלי.
כמה עוד תוכל לספוג?