ביום שישי ה- 13 אני וידיד שלי הלכנו לבית קברות. רצינו ללכת
לשם ולנסות להעלות את המתים (או יותר נכון את סבתא שלי). איך
שהתקרבנו לקבר שלה הרגשתי את האנרגיות עוברות בתוכי כאילו לא
הייתי שם. ואז פתאום לא הצלחתי לעמוד על הרגליים. הרגשתי סוג
של אי איזון בגוף שלי. נפלתי. הגשתי שזהו אני מתה. חשבתי שאם
אני יעצום לרגע קט את עיניי אז לא יקרה כלום אז עצמתי.
שפקחתי את עיניי חזרה חשבתי שאני בגן עדן ואז החלום התנפץ.
הבנתי שלא כאשר רופאים ומנתחים נכנסו לחדר לבדוק מה שלומי.
התחיל מלא רעש בחדר.  עצמתי שוב את עיניי והרעש נפסק. רק אחות
אחת עם חלוק תכלת נשארה בחדר איתי לשמור עלי.
שאלתי אותה למה אני נמצאת פה? למה הביאו אותי לפה?!
והיא אמרה שמצאו אותי שוכבת מתה בבית קברות של הקיבוץ... בערך
באותו רגע הכל התחיל לחזור אלי שוב. היא התחילה להגיד לי שאם
לא היו מוצאים אותי אז הייתי כבר קרוב לודאי מתה, שאם לא הייתי
עם ידיד שלי והוא לא היה קורא לעזרה הייתי קופאת מקור...
ואז נלחצתי... שאלתי מה שלום ידיד שלי, אם הוא בסדר, אם קרה לו
משה. היא ישר הרגיעה אותי ואמרה שהוא בסדר גמור, ושהוא מחכה לי
בחוץ כדי לראות אותי.
אמרתי לעצמי שאני חייבת לו את החיים שלי, את כל מה שיהיה לי
בחיים, שאני חייבת לו את האושר שיהיה לי...