מה יש לאהוב בחיה כמוני?
אני יפה. האמנם?
למה איני מאמינה למשמע דברי חבריי?
אולי כי דבריהם הוליכי אותי שולל בעבר? האם איני סומכת על
איש?
מדוע כשרוצה אני להרגיש מעניינת בא היאוש?
מעין כל השאלות? אני רוצה תשובות.
גלגלי העזר שבחיי חלפו... אני יכולה לנסוע על אופניי החיים
לבד.
אני שונאת את אחי הגדול וכל כך אוהבת באותו זמן... לאף אחת מן
התחושות החזקות כל כך אין לי סיבה.
טלפון. מצלצל. אחי. לא רוצה.
טלפון. מצלצל. חבריי. לא רוצה.
יומן. מהבהבת בעניי האפשרות לכתוב בו. לא רוצה זיכרונות. לא
רוצה.
תינוקת. אני. כן -- ילדה. חיה בעבר. מנסה הווה - חושבת עתיד.
הווה -- רע. עבר -- טוב.
צועקת. מתה מרוב הצרחות. הכאב שבחוץ לא חזק מהכאב שבפנים.
השתיקה שתמיד סיחררה אותי והמריצה מרגיעה.
למות? אולי...
לחיות? מתי? בעבר.
להיות נאהבת. על ידו.
לא אובססיבית. בשום פנים ואופן לא!
אני מפסיקה.
אני כל כך מוזרה.
מוזר. טוב?
רוב הזמן -- רע.
רוצה להבין.
האמנם?