באיזה מציאות אנו חיים?
איפה?
מה?
מתי?
זה אמיתי?
מהו כאב? אתה.
מהי שמחה? גם אתה.
אהבה - אתה.
שנאה - אתה.
זוהי המציאות שלי.
שוב מוצאת את עצמי מתעוררת המחשבה שלי עלייך.
אף פעם לא מובילה אותי לעולם קיים.
מגלה כל כך הרבה על עצמי, דרכך.
שלפעמים אני חושבת שאתה זאת אני.
ידעת אותי, עזבת אותי.
פגעת.
באיזה מציאות אני חיה.
וההגדרה הראשונה שלי היא - אתה.
אבל למה?
אז באיזו מציאות אני חיה?
עוד נשימה ועוד נשימה.
עוד דקה ועוד דקה.
יום, יומיים, שלושה.
איך אנו מתקיימים.
אני פה.
אתה איתי אך שם.
האי נוחות, האי שקט, האי שקט, אי תקווה, אין שליטה.
באיזו מציאות אני חיה?
המחשבה עלייך גרמה לי לאבד את השפיות.
פרנויה.
הרעב שלי אלייך, הרעב שלי להצלחה, לשמחה, לחוכמה, אל הדעת ,אל
החלום, אל המציאות, אל הצחוק, אל הדיבור...
אלייך?
באיזו מציאות אתה חי?
אי שם נוגע בליבי.
מרחף בין האינסוף של החלום לאין סוף של ליבי.
אני מדמיינת לי אי קטן באמצע מקום קסום, מים כחולים, תמיד טוב
שם.
אני יושבת במרכז האי, לבד, כאשר הרוח מלטפת אותי והשמש מחממת
את גופי, כאשר עיני עצומות ומחשבות שלי לגמרי ניטרליות.
באיזו מציאות אנו חיים?
תסלח לי?
לא התכוונתי...
אתה חשוב לי.
איך לגרום לך להבין כמה אתה משמח אותי ובאותו רגע כמה מעציב,
כמה אהוב וכמה שנוא.
כמה אמת וכמה שקר?
אתה שקר .
אתה לא קיים, כן?! לא?!
משתגעת.
כמה ממך יש?
אחד.
יחיד.
אתה.
בודד.
רק אתה.
שלי.
קר לי בלעדייך.
אני לא יכולה לברוח מזה, אתה רודף אותי.
אך בלי זה הייתי נעלמת.
לא אמשיך בלעדייך.
מתי אתעורר.
לא רוצה להתעורר ממך אל החלום הנורא.
אל המציאות.
לא.
רק תהיה לידי.
תגיד לי.
תשיב לשאלות.
תדריך אותי.
אתה
החיוך היחיד שלי.
השמחה היחידה שלי.
האושר היחיד שלי.
תראה מה אני כותבת, תראה.
הכול בגדר הגדרות.
אתה לא ניתן להגדרה וכך גם הרגשות שלי.
נכנסתי לבועה שממנה לא אוכל לצאת, מן הקצב שאתה מכתיב לי:
טיק טק טיק טק
משגע
אתה משגע.
התזמון מושלם של שיכרון החושים.
אין טעות
אין חריגה.
לעומת היותנו בני אדם שטועים ללא הרף.
המטרה היא המנוח.
אך האי שקט מקיף אותי,
עייפות אף ערנות מתמשכת.
מטרה.
קצב.
זמן.
אתה.
הכול קורה בתזמון מואץ.
השלמות, זהו אוסף של המקומות, האנשים, והזמנים שאתה הכי אוהב.
הדבר שאני הכי רוצה עכשיו זה להיות איתך, במציאות שנעלמת בתוך
עינייך.
אך הכעס הבלתי פוסק, העצב המר שבתוכי כלפייך, לא מאפשר לי
לשכוח אותך.
כשאתה פונה אליי
אני צורחת מבפנים לנחמה, לחיבוק, לנגיעה.
אך רק ממשיכה לטבוע באין סוף שאתה.
הדמעות לא פוסקות, הזיכרונות, התמונות שנשארו אצלי בראש.
איתך דמעות של שמחה.
בלעדייך דמעות של צער.
איתך יכולה לברוח.
בלעדייך נסה על נפשי ממך.
איתך לנצח
בלעדייך אף פעם.