קשה לי לתאר את הכאב הענק שיש בי, את האכזבה ואת התחושה שאני
לבד בלי אף אחד בעולם.
אין לי מושג עם מי לדבר, למי אני יכולה לספר, מי יבין אותי.
היחיד שאני רוצה לספר לו זה לא מתאים...

אני מרגישה נטושה, לבד בלי אף אחד.
אח אחד שלי גר בחו"ל, אחותי רוצה לעבור גם עם בעלה ועם הילדים
המתוקים שלה שאני כ"כ אוהבת ולא יכולה בלעדיהם והאח השני שלי
רוצה לעבור עם אישתו לחצי השני של העולם.
אני קטנה, הכי קטנה והאחרונה שנשארה בבית.
ובגלל זה אני צריכה לשלם על הטעויות שלהם.
אני צריכה לעכב תוכניות שלי בשביל לא להרוס להם את המעבר
לחו"ל, אני צריכה לסתום בשביל לא להרוס כלום, אני צריכה לקבל
צעקות ולא לצעוק בחזרה בשביל לא לעצבן. אני זו שצריכה לשלם.

גם לי כואב...
אם הם יעזבו עם מי אני אשאר???
אני אקום בבוקר ואימא תהייה פה, אני אחזור מביה"ס ואימא תהייה
פה, בצהריים סבתא ובערב אימא ואבא.
ככה יהיה כל יום. למי אני אברח?
הרי את לא תהיי פה...
עם מי אני אדבר?
איך אני אסתדר בלעדיכם? א י ך ?

כ"כ כואב לי...
הדמעות לא מפסיקות ליזול ואין לי מושג כבר מה לעשות ואיך
להתמודד עם הכול. בא לי ללכת לישון ולא לקום יותר לעולם.
ואני כל הזמן הולכת לישון בשביל לברוח.
לברוח מהצעקות, לברוח מהאמת, מהמציאות, מהכאב, מהדמעות שרודפים
אותי אפילו בחלומות שלי.

אין לי כבר מה לעשות וכ"כ נמאס לי כבר מלסבול, מלבכות.
די כבר קח ממני את הסבל נמאס לי כבר!!!
בא לי למות!!! פשוט בא לי למות!!!