רוח מדברי חם של לפנות ערב נשב. שלושתם עמדו, נושמים אבק מדבר
וחום וציון הר-מאיר דיבר: "אז כולם מודעים שרוב הסיכויים
שניתקל במטח יריות קצר, נגנח נפצעתי ונידום?" השניים האחרים
הנהנו בשתיקה. "אנחנו נצא לדרך עם שקיעה ואני שוב מדגיש,
האגדות, לפי מירב ידיעתי, לא נותנות לנו הרבה סיכוי לראות שוב
אור יום" חננאל שאל: "תגיד, אם זה המצב, למה בעצם אנחנו לא
הולכים לסלע הירוק?" "חררר" נחר בחצי צחוק עוזיהו, "באמת, הסלע
הירוק, אחותי הקטנה הלכה לשם עם הכיתה שלה לטיול שנתי".
"ובכלל, מאז המלחמה האחרונה, זה נמצא בטריטוריה שלנו - לא ממש
אתגר, הייתי אומר" הוסיף הר-מאיר.

"טוב הגיע הזמן להגריל ציוד" המשיך. הוא שרבט במהירות שלושה
פתקים וזרק אותם לתוך הכובע טמבל. "שלוף". עוזיהו פשפש ארוכות
בכובע, הוציא פתק ואחרי שניה צעק - יש! התכופף ונטל מהרצפה
מפה. "עכשיו תורי", הר-מאיר הוציא פתק שני, בחן אותו בעיון
והרים את המימיה. "וזה משאיר אותי כרגיל, עם כל הג'יפה והדרעק"
התלונן חננאל. "מה הבעיה שלך יא בכיין" התעצבן עוזיהו. "אתה
בכלל תשתוק, קיבלת את המפה, יצא לך הכי סבבה" ענה חננאל.

"תראה" הוא פנה להר-מאיר, "אני כבר לא מדבר על זה שהחלום
מסריח..." "מסריח?" התרגז השני "תישמר לך איך אתה מדבר על
החלומות של סבא שלי", "תריח בעצמך" הוא הרים בזהירות צרור
מאובק ומלא קורי עכביש מהרצפה והגיש אותו אל מתחת לאפו של
הר-מאיר שרחרח בחשדנות. "טוב אני מודה, יש לו ניחוח מסוים. מה
אתה רוצה - חלום ישן. אפשר לומר אפילו נושן". "ישן, נושן,
מעושן, אני כבר לא מדבר על הריח, כמו שהתחלתי לומר, אבל החלום
של סבא שלך במצב מתפורר. כל הזמן נושרים ממנו פתיתים, נדבקים
לכל דבר, זה לא יורד בכביסה, ממש צרה. הנה תסתכל" הוא תפס
חתיכה שהתחילה לרחף באיטיות אל הרצפה. "גמד... גמד כחול עם שני
ראשים ויהלום בפופיק, על שטיח מעופף. ומה זה?" הוא תלש חתיכה
נוספת שהתדלדלה על בדל חוט אחרון, "זחל יושב על פטריה ומעשן
נרגילה. נו באמת, מאיפה סבא שלך לוקח את כל הרעיונות המגוחכים
האלה, תהרוג אותי אם אני יודע" "המממ, זה דווקא נראה לי מוכר"
בחן הר-מאיר את החתיכה שהגיש לו חננאל.

"אני אומר, בוא ונשאיר את החלום מאחורינו. לדעתי אפשר להסתפק
במציאות". "וללכת לסלע האדום בלי חלום?" התרגז הר-מאיר, "נפלת
על הראש. ממתי הולכים לשם בלי חלום? מה פתאום, כולם יודעים
שאין בכלל טעם להתחיל במסע למקום ההוא, נטולי חלומות. אתה לא
אומר - נלך בלי מפה, נצעד בלי מים. אז איך אתה יכול להגיד בלי
חלום?"
"טוב בסדר, בסדר, הבנתי" קטע אותו חננאל. "חייבים חלום, אבל
למה ישן? למה מתפורר? מה יש, אי אפשר ללכת לסלע האדום עם חלום
חדש?" "הופה, נהיית לנו ביל גייטס, שיש לך כסף לחלומות חדשים?
אתה יודע כמה עולה החלום הכי בסיסי בלי תוספות ואפקטים?" "נו,
ברור שלא התכוונתי לחדש ישר מהניילונים. כולם יודעים שזה הון
תועפות. התכוונתי לחדש משומש, יד שנייה, אתה יודע - מהחנויות
במדרחוב. או לפחות להשכיר חלום לכמה ימים."

הר-מאיר בחן אותו רגע ואז אמר בשקט: "קודם כל להשכיר חלום זה
סיפור מהתחת, וגם בכלל, המבחר שלהם, זה משהו ששווה לאתה יודע
איפה. ולגבי משומש כל מה שאני יכול לשאול - היה לך פעם חלום
משומש? יצא לך לראות אחד?" "אה, האמת לא" הודה חננאל. "טוב, אז
אני ראיתי. הם בדרך כלל שרוטים רצח, וחוץ מזה, כדי להרשות
לעצמם למכור חלומות בזול, הם מפוצצים אותם בפרסומות. כל עשרים
שניות יש איזה פרסומת למקדונלד'ס או לקוקה-קולה. מקדונלד'ס! זה
מה שאתה רוצה לקחת לסלע האדום? תעשה לי טובה, כן?!"

חננאל עיקם פרצוף ואמר: "טוב, אז מה לגבי חלום וירטואלי, יש
כמה ממש זולים שאפשר להזמין דרך האינטרנט ראיתי כמה והם סבבה,
בלי פרסומות ובלי סרטים אחרים." עווית לא ברורה עברה על פניו
של הר-מאיר ולשניה לא היה ברור איזה צורה ילבש אותו דבר שניעור
לרגע ממרבצו, עמוק במרתפי הנפש של הר-מאיר. לבסוף בקול שקט
ומקפיא הוא אמר לאט, מושך את ההברות:" מה אתה מבלבל לי במוח?
אולי ניקח גם מים וירטואליים או ננווט לפי מפה ווירטואלית, אני
יודע, כן! בוא נילך וירטואלית לסלע אדום וירטואלי, תעשה לי
טובה ואל תבלבל לי את הביצים".

חננאל עמד חפוי ראש, הר מאיר היה עוד קפוא לרגע כמו פסל יווני.
עוזיהו הסתכל בשמיים: "ח'ברה, לא רוצה להלחיץ, החילזון מהשפן
וכל זה, אבל השקיעה מתקרבת, הנה מנגד, או טו טו כבר לוהטים הרי
אדום ובקיצור..."

הר-מאיר שם יד על הכתף של חננאל: "תראה. נכון. החלום לא במצב
מי יודע מה. הם דברים עדינים, החלומות. הזמן לא עושה להם טוב.
אבל תזכור שחלומות מהתקופה ההיא בדרך כלל היו אילמים ובשחור
לבן. למצוא חלום צבעוני ועם פס קול מלא בכזה גיל זה ממש מזל.
אין הרבה כאלה, זה חלום נדיר. ובכלל, אני לא יודע מה אתה רוצה,
אחלה של חלום, יש בו מלא קטעים יפים ואפילו כמה מרגשים, למשל
הפילים על הטרמפולינות..." "כן, הפילים... זה גם מה שעושה אותו
כל כך כבד לעזאזל. למה לא יכולנו לקחת מהבוידם של סבא שלך,
במקום, את ההוא על הפרפרים. זה ממש חלום דה לוקס, קטן,
קומפקטי, קל. ממש חלום סימפטי, הוא גם חלום משומר, במצב
משופר". "השתגעת?? זה החלום האהוב על סבתא שלי, היא כל הזמן
מדברת עליו, אם היא היתה יודעת שלקחתי לה אותו, היא היתה הורגת
אותי".

"אתה מתכוון, בתנאי שהיית חוזר חי מהסלע" גיחך עוזיהו. הר-מאיר
השתיק אותו במבט אחד. הוא חזר לחננאל: "אמת. יש לו מגרעות, אבל
איפה ראית חלומות בלי חסרונות? תסתכל על חצי הכוס המלאה -
לפחות זה לא חלום רטוב. ככה שאין סיכוי שהוא יטפטף לך בתיק.
בקיצור, תחליט כבר מה קורה. אתה לא חייב לבוא, אני לא מכריח אף
אחד לבוא, אתה זה שנדנד לי להצטרף להרפתקה הזאת, זוכר? אם אתה
רוצה לחוות חוויות מיוחדות, להשתתף במעשים מופלאים והרואיים,
לקחת חלק בעיצוב וכתיבת ההיסטוריה, להיות חבר במועדון מצומצם
ואקסקלוסיבי של גיבורי על, צריך קצת להתאמץ. נכון? אבל תחליט
מהר, אני לא רוצה להיכנס לשקיעה."

חננאל לא ענה, אבל כרע ברך והתחיל להתעסק עם הרצועות של תרמיל
הגב. עוזיהו ניצל את ההזדמנות ולקח את הר-מאיר הצידה: "אני לא
יודע מה לומר לך", הוא לחש, "לא ניראה לי לקחת אותו, כל הזמן
מתלונן ומתבכיין, וזה בכלל עוד לפני שיצאנו לדרך. תחשוב מה
יקרה אם הוא יתחיל עם ההתלוננויות והקונצים שלו מעבר להרים
ולמדבר. לא שאכפת לי למות, אבל לא בגלל כאלה שטויות!"
"זה בסדר, הוא תמיד כזה לפני יציאות" הרגיע אותו בלחישה
הר-מאיר. "היינו ביחד ביחידה וככה זה. בגלל זה קראנו לו שם
חששאל, אבל ברגע שהעניינים ת'כלס, הוא מאה אחוז מתפקד כמו
שצריך, הוא ממש אייזן בטון!" "הוא מה??" "לא חשוב, סוג של
סלנג. תראה, תסיר דאגה מלבך, אני מבטי..."

באותו רגע חננאל פרץ בסדרה של התעטשויות עזות. "הפצ'י, הפצ'י,
קיביהפצ'י, קיביהא-הא- ה-ניהאפצ'י, קיבינימט, קיביני-מיני-מט"
הוא קילל, "אני אלרגי לחלומות ישנים." עיטוש נוסף לכיוון
התרמיל, העלה עננת אבק קטנטנה. הוא נעמד ובעיניים דומעות אמר
להר-מאיר: "באמת, בלי כוונה להעליב, אבל החלום הזה, ממש סיוט."

"יאללה, חלאס. נמאס כבר יא תינוק בכיין." התפרץ ברוגז עוזיהו.
"נמאסת לגמרי, כל הזמן רק טענות ומענות, בכיות ונהיות. אתה
יודע מה אתה? - נמושה!" חננאל האדים, "אני מתרה בך, תתנצל
מייד!" "שאני אתנצל? שיתנצלו ההורים שלך שעשו אותך כזה -
נמושה." "תעיז עוד פעם אחת" הוא צעק, "נראה אותך". עוזיהו הביט
בו בזלזול: "נ-מו-ש..."

הקרב התלקח במהירות. בתוך שניה הזוג הלפות התגולל על הארץ.
הר-מאיר שניסה להפריד בין הנצים, חטף בלהט הקרב, פנס בעין
מחננאל ועכשיו עמד בטווח ביטחון. הכל נשכח. רק קרב לחיים
ולמוות. חבוקים בעוז התגלגלו השניים וקרבו באופן מסוכן לתרמיל.
"זהירות על החלום" צעק הר-מאיר, אבל, מאוחר מדי...

ענן אבק עלה והיה רעש נוראי כמו של זכוכית נשברת ואחר כך משהו
שנשמע כאילו מישהו זרק תזמורת שלמה מהקומה השלישית. ואז... קול
דממה דקה. השמש שקע, מעבר להטו הרי אדום. הר-מאיר סקר את
היריבים בזמן שקמו מן הארץ ובמאמץ נעמדו. סחוטים ומרוטים,
חבוטים וחבולים, מכוסים מכף רגל ועד ראש ברסיסי חלום. "אח יא
ראב, איזה חרבון, החלום ושיברו" מילמל. "יא-אללה שלכם. תיראו
איך אתם ניראים" הוא נזף בשניים, "הלך עוד חלום של העלייה
הראשונה."

בשתיקת מובסים וחפויי ראש הם אספו את מה שנשאר ונסוגו מהמקום.
השמש כבר נעלם כליל, הם צעדו בשורה. "אוי הסלע האדום" נאנח הר
מאיר - "אוי הסלע האדום". ענו רעיו בפה מלא עפר - "האדום".
באור דמדומים אחרונים, בחצי עלטה הם הגיעו בחזרה אל העיר. לפני
פרידה אמר הר-מאיר: "טוב, ניפגש מחר בבוקר בבית של סבא שלי,
הא? צריך למצוא חלום ישן חדש."