יהי רצון מלפניך מלכנו,
שתיתן בכוחי למצוא רצון
וכוח לקבל ולהחליט.

ומי ייתן
ואדע עד כמה להתמלא
ועד כמה להתרוקן.

כי הנני עומדת מולך,
תחת שדה עננים.
לעיתים מולי,
או מול אנשים,
חסרת תשובות.

מול מראה,
עירומה
בשעה לא ברורה
בין סוף יצירת לילה שלך
ובין יצירת יום חדשה.

רואה ולא רואה,
יודעת ולא מבינה.
נימים,
בשר,
עור,
עצמות...

והנה גם כמה דמעות.
רגשי נחיתות ורגשי עליונות
מתערבבים ברגע מיותם.

כי אלוקים אחד, אתה.
יצרת את כולנו.

ברוך הוא שיצר נפשי וגופי
וחלקי איבריי וחריציי
ונפשי המיוסרת
שמנסה להודות לך.

בעודי שוכבת לבד
או עם גוף של אחת או אחד,
לבושה או חשופה
לפני שינה לך מודה.

קצת בכעס וקצת בהבנה
חלקית ולא מלאה.
כי הרי אתה הגדול והנורא.

ברוך שמך וכבודך,
ברוך הדרך והודך.
אני הרי יצירתך,
גופי ונפשי מכילים אלוקיותך.
האם אני אינני מה שהנני?
חלק קטן ממך לא בי?

האם יצרת אותי כל כך גדולה
מלאה בהענקה
כך שברואייך יראו וייראו
מפניהם ומערכיהם המעוותים.

כשאני מול המראה,
האם אני המראה?

גופי הוא גופי
ונפשי ונשמתי שנתת בי,
מודה לך,
על היותי נושמת וחיה
אך מהו תפקידי על פני האדמה?

אלי היקר,
הקדוש והמפואר.

מודה אני לפנייך,
מלך חי וקיים
שיצרת אותי ובי
אלוהיות סמויה.

ומי ייתן,
(אולי אתה)
שיום אחד יגלו אותי ובי אותך,
אל נאדר.

ברוך הוא שאמר והיה העולם
בגוף ובנפש האדם.
ברוכה נשמתי לשערי גן עדן
או לגהנום....
על גחלים לשכב ולסבול!