אני רוצה לסיים הכל!
רוצה להגיד שלום, רוצה ללכת מכאן ולא לחזור לעולם.
רוצה לבקש  סליחה, לומר תודה ולומר אני אוהבת בפעם האחרונה.
רוצה ללכת ולא לחזור, אני לא נושמת יותר היום...
רוצה להגיד לך כמה שאני אוהבת אבל יודעת שאשמע שתיקה צורמת.
יודעת שאכתוב הכול רק לך ואת תגובתך לא אשכח.
אבל אין תגובה, אין יחס, את לא אוהבת ואותי את שוכחת.
אני מבקשת סליחה ואני מבינה אבל..
אני שבורה.
עדיף להגיד שלום אחרון כי אולי מחר כבר לא אהיה עוד פתאום.
וגם אז, לך לא יהיה אכפת.
לא לך ולא לאף אחד.
מרגישה כמו איזו בובה מחייכת כל שניה אבל הלב בוכה בלי הפסקה.
אז כנראה שזה שלום.
לא רק להיום.
אקח את המנה ואגיד מילות פרידה.
סליחה...
וסליחה לכל מי שניסה לעזור לי אבל היחידה שהתחננתי לשמוע ממנה
מילה המשיכה לשתוק ולא התייחסה.
וזה כואב לי נורא.
לא ממשיכה.

זו לא יצירה ממש טובה... זה לא התחיל בתור יצירה אלא בתור פוסט
בבלוג... לא אכפת לי מהביקורות כי אני יודעת שזה לא משו אבל
עדיין בחרתי להשים את זה פה... זה הכי שבא מהלב הכי.