אני אוהב את הריח שלה.
אני אוהב את היופי שלה.
אני אוהב את החיוך שלה.
אני אוהב את השיער שלה.
אני אוהב את הבגדים שלה.
אני אוהב את העיניים שלה.
אני אוהב את ההיפראקטיביות שלה.
אני אוהב את החופשיות שלה.
אני אוהב את הצחוק שלה.
אני אוהב את הרגישות שלה.
אני אוהב את הצופיפניקיות שבה.
אני אוהב את שמחת החיים שלה.
אני אוהב את הקסם שהיא משרה.
אני אוהב כל מה שבה.
אני אוהב אותה.

תהני ילדה... תאהבי ילדה
אני שלך, ילדה.

אני זוכר את החיוך הראשון, ואני זוכר את החיוך האחרון.
החיוך המדהים שקרע אותי מבפנים.

אני הולך מתוקה אני עוד אהיה שלך חמודה.
מצטער שאהבתי אותך... אני יודע שלאהבה בינינו אין ביקוש.
אבל אני שלך לנצח...


זה לא פשוט זה לא קל.
זה כואב, זה אוכל מבפנים.
זה הורג את כל מה שפעם היה חזק.
זה שבר את ההגיון אבל זה לא יכול להמשך.

אני אזכור אותך לנצח יפיפייה.

תמר, כן... את, שגרה 5 דקות הליכה ממני.
רק אם היית במקומי, היית יכולה לראות מה שאת עושה לי.
אני לא יודע מה יש בך, שגורם לי להגיע לרמות כאלה של סמרטוט.
אבל תמיד הייתי איש של ניגודים, לכן אני משנה את התנהגותי
כלפיך, על מנת להחזיר לי אפילו מעט מהכבוד הרב שנעלם לו אי שם
בים האהבה.
אני לא רוצה לראות אותך, ולא לשמוע את השם שלך.
תחיי את החיים שלך, ואני את שלי. תתאהבי, תבכי ותשמחי.
את כל מה שאני רוצה, את כל מה שאני צריך. את הכל, וזה כ"כ לא
פייר.
זה לא הוגן, תמר, אני כ"כ אוהב אותך.
אני כותב ובוכה... הדמעות לא מפסיקות להציף את עיניי.
אני לא מבין למה זה צריך להיות ככה. היו לי חיים כ"כ פשוטים
ונוחים לפניך.
איך אני יכול להמשיך לחיות שאת לא פה?
אני רוצה לחבק אותך ולהריח אותך.

אני אזכור תמיד את ה-28.6.99. אמנם היינו קטנים, אבל אני תמיד
אזכור את החיוך המהפנט הזה. החיוך ששינה לי את החיים.

אני באמת שלך לנצח. לוקח אותך לקבר.

למה? למה?

יכולת לזכות לאהבה הכי מושלמת בעולם. כמו שאף אחד אחר לא יאהב
אותך או אהב אותך לעולם.

שלום תמר, אני יוצא לדרך חדשה. לא יודע אם טובה.

תמיד תהיי הראשונה, המדהימה. את המלאך שלי.

אוהב אותך לנצח,

עידו טל

25.2.02