כמו חלום מתגשם זה נקבר מבפנים.
המילים לא יוצאות, מבטים נשארים.
זאת תחושה של מילוט לעולם לא ידוע,
בו הכל מתרחש מבפנים ונקבר גם שם.
התחושה המלטפת על פני,
הורדת ת'ראש מצצת צוואר.
את שפתיי האדומות המתוקות כדובדבן,
אינך רוצה לחוש, ממציא לך עוד תרוץ.

צער של הימים.
כל דקה שעוברת - התחושה היא אחרת.
מחלום, למציאות העולם הלחוץ,
נשמה מתקתקת,
הזימון הלו"ז הצפוף של המעשה.
השחר כן עולה, והלחץ איתו מגיעה ההחלטה
כמו תפילה ארוכה שלה חיכיתי,
אותה רציתי - כן זה הגיע לקצה.
בלי מילה של תקווה, בלי שמירה של חולשה.
הכבוד כן יוחזר, אם תרצה במבט הסובב אותך
לפחד שאותו לא רצית.

אני השולטת בכל הנעשה, אני הנפגעת מכל התחושה.
עם הזמן הדועך כאן הכל מסתובב, המילים לא יוצאות
הדפיקות הדקירות, מלבלב והורס כל מה שישי.
תצא מכאן!
עד שיש לי ת'אומץ להגיד את הכל,
התחושה המוכרת הסיוט של החלום.
התגובה הזוועתית לדבר הנפלא שקרה,
כשהבוקר הפציר שום דבר לא יחמיר.
כן, החופש חלף ואיתו המרגש של היום
התחושה התקווה של ההרגשה,
כמו בטחון שעטף אותי.
בכיתי מכל השתיקות הייסורים רציתי הכל,
אך דבר לא נשאר ממבט של אסון!