[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







פרפר נחמד
/
הסוד של איתמר

המים בקומקום החשמלי רתחו, והכפתור האדום שעל הידית ניתר
בבהלה. איתמר הרים את עיניו ממסך המחשב, וניגש למזוג לעצמו כוס
קפה. גשם עז התדפק על החלון, שעה שפתח את דלת המקרר הלבן
והישן, עיניו תרות אחר המשקה הלבן. אין חלב. נגמר. תערובת
לבנה-חומה של שתיים סוכר ואחד קפה, התבוננה נעלבת בעיניו
הכחולות, שתי שניות לפני ששפך אותה לפח האשפה.
מבטו נדד מהחלון הנוזל מבחוץ, אל התנור החשמלי, שהפיץ חום כתום
בחדר, וכאילו רצה לבקש ממנו "תגיד לו". קר בחוץ, ויש עוד הרבה
עבודה. אבל אני כזה עצלן, חשב לעצמו. המכולת נמצאת בסך הכל שתי
רחובות מדירתו. הוא כיבה את התנור, ולבש את מעיל הצמר השחור
הארוך שלו, זה שמגיע קצת אחרי הברכיים.
המוכר במכולת שלח חיוך עייף אל הלקוח היחיד בחנות, והגשם פסק.
איתמר לקח חלב, שישיית קולה וחבילת שוקולד פרה. ארוחת ערב
נפלאה. הוא הושיט יד אל הכיס השמאלי של הג'ינס ודלה משם את
הארנק שנעה קנתה לו. משהו נפל. נייר ורוד מקופל לארבע. הוא
שילם ויצא, פותח את הפתק הרבוע. מספר טלפון בן שבע ספרות
ומתחתיו בכתב יד עגול בדיו כחולה "נעמה. תתקשר".
איתמר קימט את הנייר לכדור ורוד וקטן, והשליך אותו לתוך
שלולית. הנייר נרטב, והדיו התמוסס לו. כמו הלב שלי, בסופו של
דבר, חשב לעצמו. הוא עבר ליד חלון ראווה והתבונן בבבואתו
המשתקפת אליו. הוא חייך חיוך מלגלג אל "מר-איתמר-במראה", ושאל
אותו בלי קול: "אז מה יהיה איתך, אה? הן נופלות אחת-אחת. ואתה
זורק את כל המספרים האלה, כל האהבות האבודות. מה יהיה?" ציפי
הייתה משתוללת אם הייתה יודעת. נדמה כי כמעט יכול היה לשמוע
אותה מקטרת "לא חבל עליך, איתמר, הרי אני רוצה רק בטובתך. לא
יכול להיות שאתה כל כך עסוק בלימודים ובעבודה. מה יזיק אם תצאו
פעם, זו בחורה מאוד נחמדה. רק לכוס קפה, בלי שום התחייבות. למה
שלא תנסה?" ועוד בת-של-חברה שלה הצטרפה לרשימת הממתינות לטלפון
מאיתמר גלעד.
נעמה בוודאי הייתה מסכימה. רק לכוס קפה. אתמול בפאב הרועש היא
ניגשה אליו. קשה היה לו להאמין, שהנערה היפיפייה, הגבוהה בשיער
שתייני ארוך, קיבלה הרבה סירובים בחייה, אם בכלל. ביטחונה
העצמי כאילו הלך לפניה, פותח לה את הדלת וקד קידה. הוא חייך
אליה בביישנות, דחף את מספר הטלפון לכיס, והחזיר את תשומת ליבו
אל בירה חצי ריקה, ואל ניר המגחך.
"אני יודע שזה לא קל לך,"  ניר החל לדקלם את אחד מנאומי "תצא
מהארון" שלו. "ניר, תסתום." קטע אותו. שלוש בירות החלו לעלות
לו לראש. לא קל לך. מי יכול להבין אותו בכלל? מי בכל העולם
כולו מסוגל להיכנס לו לראש, ללב, ולנסות, אולי אפילו קצת,
להבין?
איתמר הכי שנא להתחרט על כך שסיפר. איך ברגע אחד, שהרגיש קרוב,
פתח את הסכר, והמילים יצאו החוצה, שועטות קדימה, והוא ידע
שהברקסים הלכו קיבינימט, והוא לא נזהר. הוא סיפר לבן אדם הלא
נכון, ועכשיו הוא צריך לשמוע את ההתיימרות הזאת להבין. הוא שנא
את ההרגשה, והוא לא סלח לעצמו.
הוא היה שופט את חבריו לפי התגובות שלהם. כאילו לא היו עוד
קריטריונים אחרים. כאילו כל העולם סבב סביבו וסביב הסוד שלו.
"הסוד של איתמר", היה לועג לעצמו, אם היית שלם עם עצמך, היית
יוצא. היית מפסיק להתחבא בין הבגדים הריחניים של אמא, מפסיק
להציץ על כולם דרך חור המנעול, ויוצא מהארון. הוא לא סלח
לעצמו, כמעט על כלום. הוא נעשה קפדן יותר ויותר. הוא היה חייב
להצליח, והוא השקיע את כל המרץ בכל מה שעשה. השקיע את כל המרץ
בלימודים, בעבודה, בציורים שלו, כאילו לא הייתה קיימת בעולם
המילה "כישלון".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הרגע שיחקתי
בצלחת מעופפת,
וחטפתי שטף דם
בקצה הבוהן.
שיט, זה כואב.


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/3/00 13:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פרפר נחמד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה