(ליונתן, אני באמת מצטער על אותם הרגעים.)

שיער שחור . אוזניים קשובות . אף - רגיל
182 סנטימטרים של נשימות כבדות.
עייפות.
עיניו כגוזלים רכים המנסים לנשוק לשפתותיה של אמם.
שפתיים מזוגגות, אשר נחות על החלל האין-סופי.

גוף רפה. נינוח. המתעלס עם האוויר.

יונתן קורא לי מבעד לצללים.
את שמי אני שומע מפיו הדוקרני.
"ענה" אומר יונתן, אך פי מלא ברוק מתים.

שקט. כוכבים מנסים לנצנץ את שארית הלילה

לבסוף שנינו בוהים בחלל ריק. מפויסים.
שניות אולי שעות. עברו. נמוגו.

מי יאמר את המילה ?
אני."סליחה".