באתי, הסתכלתי, ראיתי בכיתי.
חשפתי את עורי הפגוע לעיני כל.
חתכים קטנים של כאבים שנאבקים לצאת החוצה,
ואליכם אני מוציא את זה
"אני לא מתבייש!"
צעקתי
"אני לא מתבייש."
ואתם עומדים סביבי במעגל מפחדים להתקרב, לגעת.
ואני עירום וחבול מבפנים ומבחוץ
"אתם רואים שאני סובל, בוכה, צועק!"
אבל אתם לא עושים כלום
אף אחד
חוץ מהילדה בשמלה השחורה
היא מתקרבת, היא מלטפת לי את הראש
היא לא שואלת "מה קרה?"
או אומרת "יהיה בסדר"
היא שותקת היא מלמדת אותי לשתוק
היא לא מרחיקה את האנשים כי היא יודעת שאני רוצה שהם יראו את
זה
ואז היא לוחשת לי באוזן
"אני יודעת שאתה רוצה למות ואני לא אעצור בעדך"
אבל אני, אני לא רוצה למות
אני רוצה לחיות, רק לא איתם.
                           
מוקדש לכולם!