אני עומדת בחדר המדרגות החשוך ומדליקה את הסיגריה. עשן  ממלא
את חדר המדרגות  אבל ממש לא אכפת לי. בזמן האחרון לא אכפת לי
מכלום, רק מעצמי.
אם אמא לא מרשה לי לעשן בבית אין שום בעיה, אני אעשן בכל מקום
מחוץ לבית. אני מזמינה את המעלית ובינתיים מדליקה עוד סיגריה
ומכבה את השנייה על הרצפה. כוס אמא של השכנים בבניין הזה.
המעלית לא מגיעה ואני בועטת בדלת ומשחררת לאוויר צעקה. אני כבר
מתחילה לשקול ירידה במדרגות, אבל בכל זאת קומה שמינית
והסיגריות גמרו לי על הריאות.לפתע, דלת המעלית נפתחת ומתוכה
יוצאת גברת פסיה, השכנה הפולנייה הזקנה שאף אחד בבניין לא
סובל. היא סותמת את אפה במחאה ותוקעת בי מבט בוחן. אני עושה לה
זין - ישר בפרצוף שתראה מה זה הסתומה הזאת. היא מפילה את הסלים
שלה שמה יד על הלב ומתחילה לצעוק: "אני עוד אראה לך מה זה
פרחה'לה קטנה , אישה בגילי?! את לא מתביישת?" אני כבר נכנסת
למעלית והיא מושכת בידי, מנסה לתפוס את הסיגריה. "את לא תעשני
בבניין הזה, את שומעת אותי, ובטח שלא במעלית, חצופה קטנה, לא
חינכו אותך? אז אני אחנך אותך! את והאחיות שלך ברדקיסטיות!"
ידה השמנה והמדוללת נוחתת לי ישר על הלחי וכולי נהיית אדומה.
היא מכבה את הסיגריה, דוחפת אותי למעלית וסוגרת עליי את הדלת.
"אני עוד אנקום בך, פולניה זקנה", אני צועקת לה בדרכי למטה.
ניסיתי לחשוב הרבה זמן על דרך נקמה בפסיה, אבל אמא שלי אמרה לי
שאם אני לא אתנצל היא לא תרשה לי לצבוע ת'שיער בירוק אז לא
הייתה לי בריירה והתנצלתי. הכעס והשנאה בערו בתוכי אבל הפסקתי
לחשוב על נקמה. במקום זה כל יום הייתי יושבת עם אחותי בת ה- 10
והיינו שואלות את אחותנו הקטנה בת ה-3 את שאלות המחץ: "מי
מכוערת?", "מי שמנה?", "מי זקנה?", "מי טיפשה?" והיא הייתה
עונה על כל השאלות בהתלהבות של בת 3: "פסיה, פסיה, פסיה". אמא
שלי ביקשה שנפסיק, אבל אני התעלמתי, כבר מזמן לא אכפת לי מכל
מה שאומרים לי. כל הגן של אחותי דקלם את ההמנון והגננת זימנה
את אמא שלי לשיחה. מיד אחרי השיחה אמא שלי התקשרה הביתה, דרשה
שנלביש את אחותי הקטנה ונרד למטה. אחותי הקטנה יצאה לחדר
המדרגות ראשונה כי היא אוהבת להזמין את המעלית. רצנו אחריה
ומיד ראינו את פסיה, גם היא חיכתה למעלית. בדרך למטה אחותי
הקטנה משכה לי במכנסיים ואמרה לי, "קיקי תשאלי אותי השאלות".
"דושי על איזה שאלות את מדברת?" אמרתי בראש כפוף, מקווה שהיא
לא תתחיל לדקלם ודושי רק צעקה בהתלהבות:
"מי מכוערת? פסיה, מי שמנה? פסיה, מי זקנה? פסיה, מי טיפשה?
פסיה."
ואני, שוב כמו בפעם הקודמת, עמדתי אדומה במעלית.