"אני ואתה נשנה את העולם" התחיל לשיר יונתן באוטו "מה לעזאזל
אתה עושה?" שאל דויד משועשע מהסיטואציה שנקלע לתוכה "אני שר"
הפסיק יונתן באמצע כדי לענות לדויד על השאלה "יש לך משהו יותר
טוב לעשות??" שאל "אמממ -" ניסה דויד לחשוב על משהו עד שצץ
בראשו רעיון "בא לך לאסוף את רותי לסיבוב?" "ולאן ניסע?" חקר
יונתן שלא היה בטוח בכוונותיו של דויד "לא יודע סתם... אפשר
ללכת לבקר את תמר" שתיקה עברה בין שני החברים וצלילי הרדיו
קיבלו במה מרכזית לכמה שניות כאשר התנגן השיר '180' של 'מוניקה
סקס'. "... טוב נו" אמר לבסוף יונתן בהכנעה למרות שאהב את
הרעיון של לבלות קצת זמן עם רותי... ותמר.
רותי ותמר היו חברות הכי טובות מאז שהן זוכרות את עצמן, הן היו
מסוג הבנות שחיו את החיים שלהן כמו שמראים בסרטים איך בנות
"באמת" חיות את החיים. הן נסעו להרבה מקומות ביחד מבלי לדעת
איך לחזור ולעיתים אף התגנבו למקומות סתם בלי סיבה, ככה התחשק
להן באותו רגע.
לפני בערך שנה וחצי תמר עברה עם המשפחה שלה לדירה חדשה בת"א אז
יצא להן פחות להיפגש ביחד למרות שהן היו רק במרחק של חצי שעה
נסיעה אחת מהשנייה.
סוף שבוע אחד רותי ותמר החליטו שהן הולכות למועדון בת"א, "החור
בירח", ליד רחוב קינג ג'ורג'. שם הן פגשו את דויד בפעם
הראשונה, או שיותר נכון לומר שתמר פגשה את דויד ורותי נגררה
אחריה, ודי ברצון אם יורשה לי להוסיף. דויד לא היה הכי חתיך
בעולם אבל ידע לדבר עם אנשים. את זה אומר לזכותו.

שבוע אחרי אותו יום במועדון נפגשו יונתן ודויד עם רותי והחליטו
לנסוע לביקור אצל תמר.
"הי מה קורה?" " מה המצב?" בירכו לשלום רותי דויד ויונתן אחד
את השני בנק' האיסוף. "לאן נוסעים?" "שאלה רותי כאילו הכירה את
השניים כבר שנים, "חשבנו לנסוע לפגוש את תמר" אמר דויד "וואי
סבבה, בכיף" אמרה רותי ברוגע עם חיוך עדין על הפנים, עוד לא
היה לה מושג אילו תהפוכות הולכים לעבור השלושה במהלך הנסיעה,
אילו ידעה אין ספק שהייתה שוקלת פעמיים אם להיכנס לאוטו באותו
יום גורלי.
בהתחלה הדרך לת"א עברה בכיף, בעוד דויד היה מרוכז בנסיעתו
יונתן ורותי התבדחו בקולי קולות ודאגו לשמור על מצב רוח מרומם.
יונתן נזכר במה שאמר לו דויד כמה ימים לפני כן, על איך שהוא
חושב שרותי "רוצה" אותו. יונתן היה בחור נאה וכריזמטי אך תמיד
היה נכנס לבעיות כאשר דובר בבנות, הוא אף פעם לא הצליח לחצות
את הקו המפריד בין ידיד לחבר. בהתחלה יונתן לא ראה ברותי משהו
מיוחד אבל אחרי השיחה שהייתה לו עם דויד משהו בו השתנה. כנראה
רצונו העז להפיג את הבדידות שבה חש לעיתים תכופות גבר עליו.
כעת קיווה יונתן לצעוד צעד קדימה כשרותי לצידו ובראש מעייניו.

"שני חברים יצאו לדרך בים בם בום!" החל לשיר יונתן במגמה לעורר
את מצב הרוח של רותי ודויד והשלושה פתחו בשירה קבוצתית "אמר
חברו לא נורא חבר יש עוד צרות..." המכונית המשיכה את דרכה על
הכביש המהיר לכיוון ת"א.

"טוב מה עכשיו?" שאלה רותי אחרי שסיימו לשיר "אמממ לא יודע מה
בא לכם לעשות?" שאל דויד בעת שהוא מגניב מבטים לרותי מדי פעם
דרך המראה לנגד פניה הסמוקות. יונתן קלט את הקשר הבלתי נמנע של
השניים והחיוך שעל פניו נמוג והתעקם. הוא התקרב לדויד ושאל
אותו "מה אתה עושה?" "מה?" שאל דויד בחוסר הבנה "חשבתי שסיכמנו
שהיא שלי" המשיך יונתן "שלך?!" צעק דויד בכעס, נראה היה
שוויכוח הולך לפרוץ בין השניים על לבה של רותי אך לפתע הגיחה
מכונית מצידו של יונתן במהירות פראית וסטתה אל תוך הנתיב של
דויד, דויד סובב את ההגה במהירות לכיוון השני ויצב את המכונית
על הנתיב השמאלי. "יא בן זונה!" צרח דויד על הנהג והסתכל על
יונתן ורותי כדי לחלוק את החוויה "וואו" החל דויד להגיד "זה
היה קרו-" פיצוץ גדול נשמע ממרגלות המכונית, דויד איבד במהרה
שליטה על הרכב וכאילו היה הדבר חקוק בגורל פגעו השלושה בקיר
התומך של מחלף לה-גרדיה.

כשהגיע האמבולנס חילצו את דויד יונתן ורותי מהמכונית כאשר
יונתן במצב אנוש ודויד ורותי עם פציעות קלות אך מחוסרי הכרה.
עד שהגיע צוות החובשים לבית החולים עם יונתן כבר היה מאוחר
מדי.
דויד ורותי שרדו את התאונה באותו לילה ולמרות שלא הגיעו לפגוש
את תמר מצאו הם אחד את השנייה.

כעבור שנה בדיוק נסעו להם דויד ורותי במכונית החדשה של דויד,
שנקנתה בדמי הביטוח של התאונה, בדרכם לפגוש את תמר. "מתוקה, את
מוכנה בבקשה להדליק את הרדיו?" ביקש דויד מחויך "בטח אין בעיה"
אמרה רותי הנאה שהוסיפה רק להתייפות יותר מיום ליום. שיר החל
להתנגן ברקע בעוד המכונית עשתה את דרכה לאורך אותו כביש בו
נסעו עם יונתן רק לפני 12 חודשים. לפתע פיצוץ גדול נשמע מתחת
לאוטו, דויד ניסה להשתלט על הרכב אך ללא הצלחה והשניים התהפכו
על צידם ומה שהתחיל כתקר קל בגלגל הפך לתאונת שרשרת.
כשהמכונית סוף סוף הגיעה לעצירה הייתה מרוסקת לגמרי אך כדרך
פלא ובאופן לא ברור המשיך הרדיו לנגן "- אני ואתה נשנה את
העולם..."