איתך, כי אני אוהבת
לפחות כך נדמה לי
איתך, כי אני צריכה
כי אני לא יכולה שלא.
איתך, כי אתה רוצה
איך לא תרצה בעצם...
---
עיניים עצומות.
חדר גדול, צבוע כחול-אפור
פוסטרים מתקלפים מהקירות
הופעות משנת 82.
מוזר שהחזיקו מעמד עד היום.
מימין מסדרון ארוך
משמאל אין כלום.
מימין שורה של דלתות ישנות
משמאל עוד פוסטר שמתקלף.
כל כך קר וחשוך שם
למה אני לא מרגישה פחד?
איפה אני?
פניתי ימינה ונכנסתי לתוך המסדרון
מצידו השני מישהו התקרב לקראתי...
שמאל ימין
שמאל ימין
כמו חיילים צעדנו.
נעצרנו בדיוק באמצע
עוד מילימטר וכבר היינו נכנסים אחת בשני
אחת שתיים
אחת שתיים
כמו חיילים,
הסתובבתי ימינה.
הוא הסתובב שמאלה.
שנינו עם הראש זקוף
לא זזים.
ממש כמו חיילים.
מולנו 2 מראות.
המראה שמולך גבוהה יותר
מתאימה בדיוק לגובה שלך
המראה שמולי בדיוק בגודל שלי
מוזר... כאילו שהכל תוכנן מראש.
משהו לא ברור...
אני רוצה לסובב את ראשי שמאלה
אני לא יכולה.
ממשיכה להסתכל קדימה כי אין לי ברירה.
מנסה למצמץ
גם את זה אני לא יכולה
כל מה שאני יכולה זה לראות את גופי במראה...
עם הראש שלך.
ומה אתה רואה?
ואתה מולי.
פנייך מטושטשות.
מי אתה?
מה אתה רוצה?
התחלתי לרעוד מקור
אבק עף על פניי בגלל הרוח
מה קרה שפתאום אני יכולה למצמץ?
פתאום אני יכולה לזוז.
אני פונה שמאלה
אתה פונה ימינה
שניות בודדות לפני שאראה את פנייך.
למי שייך הגוף שלי?
מי נתן לך את הזכות?
---
איתך, כי זה אתה
אין לי אף אחד אחר.
איתך, כי אני לא יכולה להתנגד
כי אני לא רוצה.
איתך, כי אין לי ברירה
הגוף שלי, עכשיו שלך...
---
נהיה פתאום יותר קר...
רק עוד כמה סנטימטרים לזוז
רק עוד מעט...
עוד רגע קט...
פקחתי עיניים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.