הוא הסתכל על גלי המים שנעים לאיטם במסגרת העגולה של מזרקת
המים בחצר, הכל היה נראה לו כל כך שליו כל כך לא מוכר, הכל כבר
היה זר לו, אפילו את עצמו הוא לא הכיר, זה היה ממש מן רגע של
טרוף.

במשך הדקות הארוכות כשהוא בוהה במים הנזרקים מפיו של דולפין
המזרקה, הוא ראה את זה כל כך בברור המחשבה המצמררת של מה שעשה
עברה לנגד עיניו ובתוך שניות ספורות הוא סרק במוחו כל פרט ופרט
מהחוויה שעבר קודם לכן, אבל הוא לא הצליח להבין כיצד הגיע לחצר
ומדוע הוא עומד ממש על סף המזרקה, כשהרכין את ראשו מטה בתנועה
מופרזת ואפילו דיי כואבת הוא הבחין בגוון המים המשונה -- הוא
חשב שזה מוזר שהוא לא שם לב לכך קודם לכן אבל נראה כי מוחו
שוטט בין המחשבות בנסיון לשחזר את שעבר עליו באותו הלילה.

הוא נתן לעיניו לבהות במעמקי המזרקה וזה נראה לו נורא
סוריאליסטי שבמזרקה כזו שלווה ותמימה יהיה גוון מים שכזה.
רק כשהתיישב על שוליה הכחולים של המזרקה הוא הבחין בחפץ המונח
לו כך סתם בתחתית, שלח את ידו ושלף אותו מן המים כאילו הצילו
מטביעה.

הכל כבר היה לו ברור אין ספק שהיא כבר מתה, אין ספק שמה ששלף
מהמים הוא מה שהרג אותה, עכשיו נשאר לו רק לתכנן את הצעד הבא.

בעודו קם נפסק זרם המים בהדרגה חלושה והמים האדומים נעמדו
במקומם כאילו הזמן דמם רק בשבילו, אז הוא כבר הרגיש אבוד, ברקע
נשמעו קולות הסירנה -- והן לא באו מן המים.