[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אליק צור
/
אני, אלוהים והדמקה

אני יודע שיהיה לכם קשה קצת להאמין לי, אבל... פגשתי את
אלוהים!  לא, באמת ואפילו יותר מפעם אחת - למעשה, פעמים רבות.
ואני רוצה להגיד לכם שהוא דווקא לא מפחיד בכלל וגם לא רציני כל
כך, כמו שנוטים לחשוב. דווקא טיפוס שקט ונחמד בדרך כלל - חוץ
מזה שהוא מרמה מדי פעם בדמקה - הברנש פשוט לא יודע להפסיד
בכבוד          (שומע?).
בפעם הראשונה שפגשתי את אלוהים, הייתי אז בחדרי. יושב ליד
שולחן הכתיבה ומנסה לכתוב סיפור ביוגרפי על
הסבא-של-הסבא-של-הסבא שלי, שהיה שותף להמצאת הפופ-קורן וכמו כן
הציל גם את העולם - לא משנה. הקיצר, הייתי יושב לי, שקוע
במעשיי, כשלפתע אני שומע את קולו של אבא שלי קורא בשמי.
הסתובבתי, מופתע , הוא לא היה מאחורי - כפי שזה נשמע. אז
ניגשתי אל הדלת, פתחתי אותה והצצתי למסדרון - גם שם הוא לא
היה.  "אני והדמיון שלי" חשבתי וחזרתי לכיסא, אוחז בעט השחור
שלי ומתכונן להמשיך. אבל שוב נשמע קולו של אבי הקורא בשמי. שוב
ניגשתי אל הדלת ופתחתיה - כלום ! ניגשתי אל החלון והצצתי
החוצה, (למרות שזה היה ממש לא הגיוני, כיוון שאני מתגורר בקומה
החמישית של בניין מגורים והקול נישמע כל כך קרוב - אבל כשאין
לך הסבר הגיוני למשהו מוזר - אז, אתה גם עושה דברים מוזרים,
בלא הגיון). אבל, הוא לא היה בשום מקום. למעשה הוא גם לא יכול
היה להיות - כיוון שאבי בכלל היה אמור להיות בדירתו הקטנה
שבת"א, מתכונן ללכת לישון בשעה 21:00  כהרגלו, ואילו אני -
בבניין מגורים שבעיירה נידחת, בהולנד; ואבי הוא לא מאלה שקונים
סתם כך, כרטיס-טיסה וקופצים לביקור - בלי להזהיר חודשיים לפני
כן.
התחלתי לחשוב שזה אולי אחד מהחברים שלי פה, שמנסה למתוח אותי
ואיכשהו מצליח לחקות כל כך טוב את הקול של האבא שלי. אז חזרתי
לשולחן שלי והחלטתי להתעלם מכל קריאה נוספת בשמי - עד אשר יצא
הממזר ממקום מחבואו ויראה את עצמו. התיישבתי ופתאום יצא ממתחת
לשולחן, מהצד, ברנש קטנטן בגובה מטר ושייבה. לבוש בבגדים
ירוקים, עם נעליים סגולות בעלות שפיצים (גמד עירקי - הייתה
המחשבה הראשונה שלי ). הוא תפס בקצה השולחן, ולנגד עיני
הנדהמות, הניף את עצמו, זינק והתיישב שם, מביט אליי , מחייך
מאוזן לאוזן וכולו מבסוט מעצמו.
ואז הוא גם פתח את פיו וקרא בשמי - שוב בקולו של אבי ופרץ
בצחוק עז למראה המבוכה המקמטת את פניי, כשהוא מטלטל את רגליו
וטופח על בירכיו בתענוג עילאי.
"מה הקטע"? הצלחתי לבסוף לפלוט, "מי אתה"?
"אתה מתכוון - מי אני"? שאל הברנש הירקרק וקולו של אבי ממשיך
לבקוע מפיו.
"כן, מי אתה, ותפסיק לחקות את אבא שלי יה גמד,
לפני-שאני-מקמט-לך-את-הפרצוף"! אמרתי בטון מאיים. התחיל לעצבן
אותי הגמד הזה.
"או, סליחה, לא הצגתי את עצמי", הוא אמר בגיחוך לועג והוסיף,
"אני אלוהים "!
"כן, בטח..." אמרתי (כשאני משרבב את שפתיי למעלה - מנהג הולנדי
מוזר - להסכמה ואישור, שדבק בי שם) ומהנהן בראשי, הוספתי "ואני
דוכיפת-דו-ראשית-מצויצת-זנב-שמטילה-ביצים-בשבתות-וחגים-בלבד
וקוראים לי שרה, נעים מאוד".
"לא, באמת!" התעקש הגמד. "אני באמת אלוהים". אמר וחיקה את
שרבוב שפתיי ההולנדי.
"אהה"! אמרתי, עוטה סבר פנים מאמין אך ספקני: "אתה לא אמור
להיות, אה... קצת יותר גדול מהאח הקטן של רמפלסטילסקין, ועם
זקן לבן ועם בגדים פחות מצחיקים - אם תסלח לי על הכנות"?!
הברנש הקטן גיחך ואמר בנימת חוסר-אונים: "נו, טוב, איך שאתה
רוצה". ואז לפתע פתאום נעלם  ובמקומו הופיע פרצוף ענק מול פני,
עוטה זקן לבן וארוך. "נו, ככה יותר טוב"? אמר הפרצוף, מגחך
בקול רועם, שכמעט גרם לשתי עורות-התוף באוזניים שלי  להיפגש
באמצע הגולגולת.
"אתה יודע מה" אמרתי, לאחר שנרתעתי לאחור, כמעט נופל מכיסאי
והחזרתי גם את נשמתי שניסתה להימלט אל מחוץ לגופי, "אני חושב
שאני מעדיף אותך קטן יותר".
"K.O. זה מה שחשבתי" הוא פלט ונעלם. במקומו הופיע שוב הננס
הירקרק, ישוב על קצה שולחני.
"אז... אתה אלוהים, אהה?!" אמרתי. עדיין מתקשה לעכל את
הרעיון.
"בכבודי ובעצמי" השיב הננס - בקולו של אבי - והוסיף: "תיארתי
לעצמי שגמד ירוק יתקבל יותר בקלות"!
"אם רק לא איכפת לך..." ביקשתי, "אז תשנה בבקשה את הקול הזה -
זה מטריד אותי לשמוע את הקול של אבא שלי, יוצא מהפה של מישהו
אחר; עם כל הכבוד לך כמובן" (הוספתי על כל מיקרה).
"נו, אם אתה מתעקש." הוא אמר - קולו משתנה תוך כדי אומרו זאת -
והמשיך לשבת שם, נועץ בי את עיניו הקטנטנות.
"אז... במה בכל זאת זכיתי לביקורו של אלוהים?" שאלתי באי-נוחות
תחת מבטו הנעוץ בי. משלא הגיב המשכתי לדבר, כדי שלא להרגיש כמו
איזה פרפר המשופד על סיכה, תחת זכוכית מגדלת של משוגע לחרקים -
"אתה לא אמור להיות עסוק בלכוון את העולם, לברוא עוד חיות, או
משהו כזה"?
הוא גיחך שוב והשיב בביטול : "אה, לא, הפסקתי עם זה לפני
מיליוני שנים. זה היה נחמד בשעתו, אבל כל העסק כבר 'רץ' מעצמו
- אני לא צריך להתעסק עם זה יותר. בטח שמעת על האבולוציה,
מוטציות וכל השאר... כן, זה היה טריק נחמד." מלמל בנוסטאלגיה
ואחז בעט שלי, מקשקש בלי בושה במחברת שלי.
הבטתי במעשיו מתוך תערובת של כעס ותחושת אין-אונים. אם מישהו
אחר היה עושה את זה - מקשקש במחברת שלי - הוא היה מגלה מהר
מאוד, שהאף שלו איבד את המימד השלישי תוך שניה! אבל... לך
תרביץ לאלוהים.
"O.K. אני מפסיק." גיחך האלוהים הזה, שקרא את מחשבותיי. הוא
העביר את ידו על קשקושיו והם נעלמו - כולל כל מה שאני כתבתי.
"אכפת לך"?! אמרתי לו בזעף. (אלוהים או לא אלוהים - מה שכתבתי
שייך לי)!
"אופסס..." הוא אמר בחיוך והעביר את ידו שוב. כל מה שכתבתי שב
והופיע ואף יותר מזה. הסתכלתי ובחנתי את התוספת.
"הי..." קראתי, מופתע (משום מה). "זה בדיוק מה שחשבתי לכתוב"!
"הי, איזה צירוף מקרים..." גיחך אלוהים והוסיף: "אני אלוהים
- האחד והיחיד, בורא העולם, היוצר, I AM THE FUCKING GOD -
שכחת"?
נשענתי לאחור, מביט בו בסקרנות ואמרתי :"O.K. שכנעת אותי
לגמרי. אז מה בכל זאת הסיבה, שאלוהים בכבודו ובעצמו, מבקר אותי
- כופר מושבע. אתה לא אמור להופיע בחלומם של צדיקים גמורים, או
ליד שיחים בוערים במדבר"?
" אחח..." הוא פלט שוב בביטול, "לא, הם משעממים אותי. אף פעם
בכלל לא ביקרתי בחלומות שלהם - הם סתם מדמיינים אלה. האמת
היא...", הוא היסס, מביט אל התקרה, "...האמת היא, שאני משועמם
רצח והתחשק לי לשחק דמקה. אתה משחק דמקה! אז חשבתי לעצמי - למה
לא"?
עתה היה תורי לגחך - אלוהים משועמם!!! והוא רוצה לשחק איתי -
דמקה! "ומה עם המלאכים"? שאלתי, "אני מתכוון, למשל גבריאל -
הוא לא יודע לשחק דמקה"?
"גבריאל"? הוא תהה "אהה - ההוא, אנ'לא יודע מאיפה לקח מישהו את
הרעיון שיש מלאך בשם כזה, או שיש למלאכים שמות בכלל. בכל אופן,
לא, אני לא יכול לשחק עם המלאכים - הם כל הזמן מפסידים. הם לא
מסוגלים לשחק איתי עם רצון אמיתי לנצח - בגלל שאני אלוהים וכל
זה. אז החלטתי שרק עם בני-אדם אוכל לקבל משחק אמיתי עם אתגר.
אתם, כשאתם מתחרים - אתם לא מכירים אפילו את האימא שלכם. חוץ
מזה, בני אדם מסתגלים מהר לכל מצב - הנה, אתה כבר מרגיש די
בנוח איתי, ותוך זמן קצר תתרגל לזה לגמרי, לא ככה"?! שאל/אמר
והביט בי בסקרנות.
הסתכלתי אליו, חיוך מרחיב את שפתותיי ולבסוף צחקתי: "וואלה,
אני מתרגל לרעיון - אלוהים אצלי בסלון, מעונין במשחק דמקה.
.O.K. מצידי על הכיפק. אבל אני מזהיר אותך שאני אלוף לא רשמי
בדמקה"!
"אני יודע"! אמר אלוהים, מחייך, "משום כך אני אצלך בסלון ולא
אצל מישהו אחר"!
התכופפתי ושלפתי את קופסת הדמקה שלי ממגירת השולחן. פתחתיה
והתחלתי לסדר את הכלים.
אלוהים קפץ אל הרצפה, משך כיסא אל עברו השני של השולחן, שם
עליו ספר עבה כדי להגביה אותו והתיישב מולי. משפשף את כפות
ידיו הקטנות בשמחה.
קצת הצחיק אותי שהוא בחר לשבת דווקא על ספר תנ"ך ('ירושה'
מדייר קודם), אבל לא הערתי דבר על כך, אלא רק פלטתי תוך כדי
הסידור: "אני אוהב לשחק עם הכלים השחורים"!
"גם אני"! אמר אלוהים. "נזרוק קוביה ולפיה - המנצח יקבל ראשון
את ה 'שחורים' ואחר כך, המנצח במשחק בוחר את צבע הכלים למשחק
הבא, מוסכם?" - "מוסכם!" השבתי ואחזתי בקוביה אחת. אבל לפני
שהטלתי אותה, נעצתי בו את עיני בכוונה רבה: "יש רק חוק אחד
שאני חייב להתעקש עליו... אלוהים."
"אני יודע, אני יודע"! הוא אמר בגיחוך: "בלי קריאת מחשבות, אני
מבטיח לך שאני רוצה משחק 'פייר' - אני מנתק ברגע זה את מוחך
ממני..." הרגשתי מעין דגדוג קל בראשי, וזהו. ". O.K" המשיך
אלוהים, מגלגל את הקוביה השניה בין ידיו הקטנטנות במרץ: " זרוק
וניראה מה אתה שווה."
"אתה אמור לדעת"!!! גיחכתי וזרקתי את הקוביה. הוא גם זרק -
מספר נמוך יותר, ואני זכיתי להתחיל עם הכלים השחורים. באותו
רגע, הרעים רעם חזק בחוץ וגשם עז החל להינתך בחוזקה. זרקתי מבט
חטוף אל אלוהים (מתעצבן?) אבל הוא אמר מייד: "לא, זה לא אני -
אמרתי לך שאני כבר לא בעסק הזה. תחשוב עלי מעתה, כעל... סתם
גמד שבא לשחק אתך דמקה."
"כן, בטח..." אמרתי בשוויון-נפש, "סתם גמד ירוק שקורא לעצמו
אלוהים - בודאי, זה מסוג הדברים שקורים לי יום-יום - אני לא
מוטרד מזה - אני נראה מוטרד מזה? - לא, בטח שלא ואני לא אומר
כלום; מעכשיו - הכלים השחורים שלי 'ידברו'."
"נראה אותך - פה גדול"! אמר הגמד והתחיל במשחק.
הוא זכה במשחק הראשון. (לוקח זמן לקלוט את הטכניקה של היריב
ולדעת לצפות את מהלכיו) אבל לאחר מכן השבתי לו בשתי ניצחונות
רצופים שגרמו לו להצמיח זקנקן ולהפוך את צבע בגדיו לכתום. אחר
כך הוא ניצח בעוד שלושה משחקים ואני השבתי בניצחון אחד. עד אז
כבר התעייפנו מהמשחק והחלטנו להפסיק. (בעצם, רק אני התעייפתי -
הוא החליט להפסיק). במהלך המשחקים שרר שקט - כמו שצריך, לא
דיברנו כלל, למעט הערה קצרה מפיו של אלוהים - שאני מעשן יותר
מידי. אכן, עישנתי המון בערב הזה, אבל אני חושב שאפשר להבין
אותי, לא ? - אחרי הכל, היה לו את כל הנצח בשביל ללמוד את
המשחק.
"טוב..." אמר אלוהים וקם על רגליו, משסיימנו להחזיר את הכלים
לקופסה, "אני אצא לסיבוב בעולם שלכם". "אתה מוזמן לחזור,
אלוהים" אמרתי לו, "היה מרתון דמקה מעניין ואני אשמח לעוד אחד,
או יותר. אבל מכיוון שאתה יוצא ל'סיבוב', אז רק תיקח בחשבון
שבני אדם חיים בסביבות 70/80 שנה, כך שלא אתפגר עד שתחזור."
"אל תדאג" הוא גיחך, "אני אחזור מהר יותר ממה שאתה חושב -
משעמם שם למעלה בצמרת." אמר... ונעלם.
ואכן, הוא חזר מאז אותו ערב עוד הרבה פעמים והוא עדיין קופץ
לביקור משחקים מידי פעם. הוא אמנם השביע אותי בזמנו שלא אספר
על כך שאני משחק אתו דמקה, ושבלאו הכי - אף אחד לא יאמין לי,
אבל מצד שני - הוא גם הבטיח לי, שלא לקרוא את המחשבות שלי בזמן
המשחקים ואני חושד בו שהוא דווקא כן מציץ מידי פעם לראש שלי
(אני מרגיש את הדגדוג הקל הזה במוח, מידי פעם). כך שאני גם
מרגיש פטור מההבטחה שלי, שלא לספר על כך ש - אני משחק דמקה עם
אלוהים!



דרך-אגב: לכל ה 'מאמינים' מכל הכתות - אנא - אל תנסו לבוא
לדירה שלי כדי לראות את אלוהים: הוא לא מעוניין בזה ( הוא אף
פעם לא היה מעוניין בזה)! וגם אני לא!
אנחנו מעדיפים לשחק דמקה בשקט ובריכוז. ובמיוחד עכשיו -
משעשינו התערבות על 10,000 משחקים: אם אני מנצח ברובם - הוא
בורא לי אישה - בדיוק לפי הנתונים שאני נותן לו (יאמי יאמי),
אך אם אני מפסיד - אז אצטרך להודות ברבים - שאלוהים הוא הכל
יכול; ואת הסיפוק הזה - יסלח לי אלוהים - אני לא רוצה לתת לגמד
הירוק הזה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תראי, שולה, זה
הבן של ערומקו!
איך הוא גדל.
ממתי הוא נהיה
ורוד?


שכנים מצביעים
על אפרוח ורוד
בדרך למכולת,
קצת מתלחשים,
והכל בגלל שפעם
אמנון ז'קונט
שאל אותו אם
אבא'שלו ערומקו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/2/04 4:34
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אליק צור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה