יום חורף - בחוץ גשם קל, טפטוף השעה הייתה עשרה לשלוש וילדים
בדיוק חזרו מבית הספר לבושים במעילי חורף ומחכים להורים שיגיעו
לאסוף אותם מהכניסה של רחוב בנימין.
זה התחיל בשיחה מאימא שלי
"ירוני, תבוא מהר - אבא לא מרגיש טוב - הזמנתי אמבולנס - תגיע
לבית חולים, ירוני - תמהר."
אוקיי - מה אני צריך - כסף - יש, פלאפון -יש, מפתחות לקחתי.
יצאתי מהבית במהירות - לא הספקתי אפילו לסגור את הטלויזיה,
אורות - טוב לא משנה - נכנסתי לאוטו - חגורה, מפתח, אמברקס,
דרייב וגז - "תזוז כבר" אני צועק על המשאית שלפני - "הוא לא
זז" אני משתגע.
חלון, סיגריה, מצית, רדיו "עומס בכביש החוף בגלל מכלית שהתהפכה
- תודה לעמית על הדיווח ועכשיו נחזור למוזיקה" - אני עוקף את
המשאית וממשיך לנסוע - "יום יפה בחוץ" אני ממלמל לעצמי -- ברקע
הביטלס שרים...
"Nottin's gonna change my world...
Nottin's gonna change my world..."
אני עובר על פני רחוב ועוד רחוב - אישה מדברת בטלפון ציבורי
אדם זקן יוצא ממכולת בידו משחה לנעליים - ילדים משחקים מתחת
לבניין אדום ואיש מבוגר מסתכל מהצד עם כלב וחתול לצידו -- בטח
חושב לעצמו לאיפה הנעורים שלו הלכו - אבל אותי זה לא מעניין
עכשיו - בהזדמנות אחרת אולי אבל לא עכשיו - עוד רחוב - אשל -
איתמר - נווה דקל ופניה ימינה לביאליק.
אמבולנס עובר בשריקה מהנתיב השמאלי לכיוון הבית חולים
"Nottin's gonna change my world...
Nottin's gonna change my world..."
משטרה עם סירנה כמעט נכנסת בי מאחורה ועוקפת אותי במהירות
ומתלווה לאמבולנס.
אני מוצא חנייה הכי רחוק שאפשר מהבית חולים - אני מעדיף ככה -
לא יודע בדיוק למה
ברקס, פארקינג, אמברקס, מפתח.
אני ממהר בהליכה לכיוון המיון
"ירון - ירון... אנחנו פה" אימא שלי צועקת לי
"ירוני - אלוהים ירון לא יכולתי להגיד לך בטלפון, הוא חזר
מהעבודה, אלף פעמים התחננתי שלא יעבור דרך הכפר ההוא... אלף
פעמים!"
מליון מחשבות עברו לי בראש באותו רגע - עליו, על איזה אבא הוא
היה, כל מה שעשה בשבילי - הוא מת - ירו בו - פיגוע ירי.
"מה קרה לו? - מה היה תספרי לי כבר!"
"זרקו לו אבן לשמשה - ילדים - ממש ילדים ירון! - הוא איבד
שליטה ועשה תאונה. - הרופאים אומרים שהמצב לא טוב. אני אפילו
לא יכולה להיכנס לראות אותו."
יכולתי לשמוע אותו - אני נשבע שיכולתי לשמוע אותו.
הרופא הגיע - הוא לבש חולצה לבנה מעומלנת היטב ועליה חלוק של
רופאים עם התג של השם.
היינו בחדר שהיה מואר היטב עם כל מיני תמונות של אומנים על
הקיר - בצד היו מכונות הקפה, שתייה, חטיפים.
בכינו הרבה - יצאנו החוצה ונכנסנו למכונית - חגורה, מפתח,
אמברקס, דרייב וגז - הדלקתי ת'רדיו והיא לא הפסיקה לבכות -
ואני שרקתי עם השיר...
"Nottin's gonna change my world...
Nottin's gonna change my world..." |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.