|
מסתכלת על הקירות הלבנים
שעטפו אותך ואותי עוטפים
הם לוחשים לי שבכית
ברגעי המשבר
ואומרים לי לא לוותר
הצעקות הם רק עד
הדמעות הם כתם על הכר
ואני פה יושבת חושבת על העבר
נשברת למה אני כאן
איפה הייתי כשבכית
איפה הייתי שכל כך רצית
אלוהים למה עשית
למה לקחת אותו מכאן
ברגע שלא יכולתי
חזרתי משם
חזרתי ואיפה אתה הנעלם
חיפשתי לאן יכולת
לי לברוח בלי להשאיר סימן
איפה הייתי כשבכית
איפה הייתי שכל כך רצית
אלוהים למה עשית
למה לקחת אותו מכאן |
|
|
"בטח שיש לי
אומץ!"
(למינג, מילים
אחרונות)
מוגש בחסות,
בוליביה ושות'. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.