ברכיבת עוז על רמך רב און
דהר יפתח אל הפלך
בידו אחוזה עוד החרב נוטפת הדם
בפיו בשורת הנצחון
שלה חיכה המלך

ביער הסבוך שבמזלג הנהרות
עצר יפתח לנוח
זמן טוב היה לארוחת צהריים
של קדל חזיר בתוך פרוסה
וזרת בירה לקינוח

מתוך הסבך, תוך רשרוש וסער
יצא אייל פרא סבוך שיער
ללגום בירה הוא ביקש
ויפתח, שלו היתה עוד בירה למכביר
נתן היטב מלוא הקער

אמור נא, שח אייל פרא ליפתח
מהיכן תרכב כה מהר
ומה בשורות בפיך, הו לוחם
לארץ שמעבר ליער קדם זה
אל חבל ארץ כה קודר

צחק יפתח מלוא הגרון, ושח בחזרה
למה זה תרצה לדעת
פרא בן יער שכמותך
שהרי אין זה עניינך בכלל
ושליחותי רק לי נוגעת

נבוש השפיל אייל עיניו אל אדמת הטחב הרכה
ולא ידע תשובה ואומר
סתם חשבתי לפתוח בשיחה
שכן שנים לא ראיתי איש
ושוחחתי רק עם תומר

ותומר זה, אמנם בחור כארז
אם כי ארז הלך מזמן
אך השיחות איתו אינן רבות מלל
והעניין אינו מצוי בהן
שכן שכלו כל כך קטן

אציע אז, גיבור בן חרב
אם אוכל למשוך עוד רגע
שנשוחח על מזג האוויר או על דבר
שיעלה בדעתך
שירד ממני קצת השגע

חייך יפתח, פתח עיניו לרווחה
זמני בידי, אישי היקר
עכשיו, שניצחנו במלחמה
אמצא נושא סתמי לשיחה, אם טוב הוא בעינייך
התתעניין בשמועות על ארץ כבר?

אשמח לשמוע כל שמועה,
מופרכת או גלוייה
אמר איש פרא גדול שיער
אך גיאוגרפיה אין בידי, ואטלס לא פתחתי
וארץ כבר לא ידועה

התרצה אם כן, ניסה שנית יפתח כוחו
לדון בתוצאות התחרות
שערכו כל אבירי המלך בראש חודש האביב
שבה הכרית סר כדרלעמר
את אויבו, איש הבורות

ודאי היה זה מחזה ראוי לאם ובת
ודם נשפך לכל עבר
אך אבירים איני מכיר ולא אנשי בורות
שכן מזה היער מעודי עוד לא יצאתי
בכל שנות היותי גבר


נשף יפתח, קצת מתוסכל,
אוויר מלוא הריאה
אם כן על מה תרצה לדבר, איש יער טוב
זמן רב לא אוכל עוד לבזבז
כדי שאבוא לעיר בזמן תרועה

חשב פרא לדקה, בוחש קלות בזקנו
איכה יוכל עוד לעניין
את אצילות הוד גבורתו
והנה קפץ לו זכר ילדות
שחלפה מזה רוב זמן

זוכר אתה, לחש הפרא
עת היה הפלך אש
וקרבות זיעה ודמע שטפו בו
ואיש את חרבו לקח הוא
ואליו אותה קידש?

שקע יפתח במושבו, ונאנח בהנאה
זוכר אני היטב, איש פרא
היתה תקופה זו נפלאה
רוב יום ולילה אז נלחמתי
עת כבשנו את הפלך

קם איש פרא ממקומו, הניף ידו על האציל
ובמהלומה אחת חדה
את לחיו היטב הרעיד
עד כי סומק לחייו בהק היטב על העצים
שעמדו לו כחומה

דקות רבות סבב ראש יפתח
כדלת סבה על צירה
ודעתו כמעט פרחה לו
כשחש את מדקרות הזעם
שקיבל מאת סטירה

לכשנשם כדת ודין
ורוחו היתה שוב היתה
קם אל רגליו חרבו הניף
ואל איש פרא, אציל היער
אל ליבו היטב כיוונה

על מה ולמה זה הזעם?
דרש יפתח את נקמתו
וכי על מה ספגתי עלבון דמים זה
אחרי שצידתי היטב חילקתי
למי שחשבתיהו לפרא טוב

הרי אתה איש זר לפלך
הלך שמקרוב זה בא
זעק אייל אל מול החרב
חמוצת הדם
הזקורה

ובשלטון האש של אנשייך
את אנשינו כך סילקתם
אל היער והפרא
אל גלות כה אפלה
ואת אוצרותינו לעצמכם חילקתם

כן, זאת עשינו, אמר האביר
אך זאת בזכות אלוהית
שאת הפלך לנו הבטיח
ואף דרש מאיתנו בספרי הקודש
את כל יושביו כל להכרית

עתה אחזור לי אל המלך
ואספר שאתם כאן
ושאתם קשים כאבן
ואלימים מול ידידותנו
שהצענו בשמחה

הלך איש פרא אל הדרך
מושך כתפיו בלא אכפת
רכב יפתח אל תוך הפלך
אל מלכו המצפה לו שעה זו ארוכה
ופיו סיפור אחד

שמע המלך, קצפו גאה בו
כך עשו הם הזדים?
מיד בפעולה ננקוט, יפתח
שכן לא נוכל עוד בשתיקה לסבול
את אותם האנשים

ניגשו אנשי המלך אל היער
אסופים ביחידה
גדעו עצים, הוסיפו חומר
ולגובה רב בנו חומה, ושמה בפלך
גדר ההפרדה

ומאז אנשי המלך
חיים בשקט בביתם
ואנשי היער האפל מאושרים הם
שחוסם זה המכשול
את הדרך לכולם

לא עוד ישב אביר ביער
ויחלוק לחמו עם זר
לא עוד ישוב אייל הפרא
למצוא פתאום בקרחת יער
אביר לוחם עז ומוזר

יחיו שני העמים לחוד
כי כך רצה האלוהים
עד שיקום איש זעם שיזכור את הסטירה
ואת נקמתו של סר
ידרוש מיד הפראים

או אז תורד חומת העצים
וברעש תקבור את הפלך
ואת היער מצדו השני
גם כן לא תקפח
על הפרא ועל ההלך

ולא יחיו עוד אנשים למאה שנים ואף יותר
בזה חלקת האדמה
ותשמחנה חיות היער שכן
עתה לא תבער יותר המלחמה
וביער תשרוד דממה

עד שתקום האבולוציה
הוא דבר כה מרושע
ותצמיח עוד אדם
שיקים לעצמו גזע עז
וישמיד את המנוחה