פעם סיפרו לי שכל הגרביים שנעלמות בכביסה בעצם עוברות למימד
אחר, מימד שכולו גרביים אבודות. גרביים מכל זמן ומכל מקום.
גרביים ממאדים, גרביים מלפלנד, גרביים ממשי, גרביים מפלסטיק,
גרביים ממלחמת ההתשה, גרביים מהמפץ הגדול.

חשבתי על זה קצת, והגעתי למסקנה שאולי הן עוברות למימד ההוא כי
נמאס להן. די בצדק, נראה לי. נמאס להן לחמם כפות רגליים
מגעילות ומזיעות. הרגל ממילא היא ללא ספק האיבר הכי פחות מוצלח
שנברא. הן קיבלו את התפקיד הכי מגעיל בתחום ההלבשה התחתונה.
אולי לתחתונים יותר מסריח לפעמים, אבל לפחות הן קרובות לאקשן.

לא נעים להיות גרב. כל היום דורכים עלייך, ובסוף היום מקלפים
אותך מהרגל הדביקה, וזורקים אותך לרצפה. וגם כל העניין הזה של
הזוגיות כבר קצת פסה. לבלות נצח עם אותה הגרב, נו באמת! אז הן
חותכות. מחכות שמכונת הכביסה תגיע למהירות הסיבוב המתאימה, ואז
חומקות להן דרך הקרע ברצף החלל-זמן אל המימד האחר, או משהו
כזה.

לפי דעתי, צריך לשתול מצלמה זעירה על גרביים שהולכות לכביסה.
זה לא יהיה פשוט. בטח פתאום אף גרב לא תיעלם. מין מזל נאחס
שכזה. אבל אולי יום אחד מצלמה תקלוט את המעבר, ויגיעו תמונות
חיות ממימד הגרביים. זאת תהיה פריצת דרך מדעית. יקומו זרמים
חדשים בכל מיני תחומים. אפילו באומנות. ציירים יציירו עולם
צבעוני מלא שמחה. למרות שבתכלס, די מסריח שם עם כל הגרביים
הלחות האלה. סופרים יכתבו על זה מסות הזויות שאף אחד לא יבין,
חוץ מכמה פלצנים, שיגידו שזה מאד מעמיק. לאט לאט, יקומו כתות
שיסגדו לאיזו גרב שחזרה מהמימד האחר עם בשורה. ואולי בסוף
המנהיג של הכת יארגן מין טקס מעבר במעין מכונת כביסה ענקית
שיוצרה במיוחד בשביל זה. הוא ינאם נאום על המין האנושי, ועל
איך שהוא מתקרב לאבדון. ואז הם ייכנסו כולם למכונה ויפעילו
אותה על סחיטה, ובמקום להיעלם הם כולם ימותו, והאירוע יוכרז
כהתאבדות המונית. אבל את אחד מהם לא ימצאו, ואז תקום עוד כת
שתכריז שההוא שנעלם הוא הנבחר...

בכל אופן, כל העסק הזה של הגרביים נורא מוזר. אני לא מקנא בהן.
לא הייתי רוצה להיות גרב. חוץ מאולי כזאת של קריסמס, שתולים
מעל האח ודוחפים בה מתנות. אבל זה לא יפה, כי אני יהודי.