רחוקה.
מהעולם הזה.
מהחיוכים האלה.
מהאנשים האלה.
שנעלמים ממני,
שאני נעלמת להם.
עומדת במקום והכל ממשיך הלאה,
לזרום, בלי הפסקה.
הכל טס מול העיניים,
שמתחילות לדמוע.
אי יכולת לזוז, להגיב לכל מה שקורה -
שהורסת.
מרגישה חסרת כל יכולת,
הידיים שהושטו לי כבר מזמן נעלמו,
עם הרכבת הראשונה שעברה.
ואני כאן לבד.
לא נותר לי אף אחד.
כולם עברו.
ואני נשארתי.
מחכה לרכבת הבאה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.