יחפות הרוח במלבוש החומר
נוגעת ברכות בתלתלים המרצדים
בינות קרני השמש הבוערת
מלספר
מגע שפתיים רכות ממשי
סיבוב המניפה אל תוך הסערה
הנשיקה
הראשונה
תותח עמד מנגד, העז מלספר
ידענו אז, נמות
נמות אם לא נספר.
ולא ידענו אם לפתוח
תיבת פנדורה זו
הו כמה נשיקות היו שם
וכמה נשכחו.
טפטוף אלים של גשם
לא רוצה ללכת
ישבתי על המדרכה
ואת אספת את שברי נשמתי האסורה.
גם אם לא תמה הדרך
המשכתי להכות על השער
גנו של הענק נמלא זה מזמן
שבלולים, נמלים וגם דוב עם זקן.
יחפה נכנסתי בשער
לא יאסרוני וודאי
יחידה בגן לא נפגעת
פשטתי את גלימת מלכותי
והיית לי כמשענת
משעת קנה רצוץ
ורדפת אחרי, לא אומרת
כ ידענו אז איך לאהוב.
04/2002
|
