זה כל כך אירוני שאת נמצאת עכשיו עם הגבר שלך.
כשאני רק בורחת מהגבר שלי.
ואני חושבת עליך. ועל למה את איתו עכשיו.
ולמה לא אהבת אותי כשדיברת אליי. ומה ניסית להסתיר. אבל אני
בעצם שואלת על עצמי. מה אני מנסה להסתיר. ולמה אני חושבת עליו.
ולמה זה כל כך מבלבל. ולמה רק עכשיו. והוא כותב שירים.
והוא רגיש והוא עצוב אבל שמח והוא גבר ואני אישה ופתאום אין שם
פחד. ואולי זה מבחן. ואולי רק בגלל שאת פה איתי אני מרגישה
שאני בעצם רוצה אותו.
והצלחת לבלבל אותי כשאמרת שאת משחקת משחקים עם נשים.
כי אולי גם אני.
וזה מבלבל אותי לגעת בדקיקות של הקשר הזה. וכמה האמת היא שאת
רחוקה מלהיות משהו בטוח, למרות שאני אעשה הכול כדי שתיראי ככה.
ואולי את לא תביני אם אני אגיד לך. ואולי לא תרצי להבין.
כי אמרת שאת לא מפחדת מכלום
ואת אף פעם לא אומרת שום דבר סתם.
ואני לא יודעת איך יהיה לגעת בו. ואולי אני שוב אפחד ואולי אני
ארגיש כמו קופסת קרטון. ואני לא מסוגלת לחשוב על זה. אבל אני
כן חושבת על זה. והיה לי כיף שלא פחדתי. להסתכל לו בעיניים. כל
כך מקרוב.
הוא כתב שיר. הייתי כל כך רוצה שהשיר הזה יהיה עליי. אבל אם
השיר הזה היה עליי לא הייתי מדברת איתו לעולם.
ואולי גם קצת נפגעתי. כי קצת דחקת אותי לצד.
בשביל הגבר שלך.
עם הגבר שלך את מעשנת.
ואז את לא יכולה לאהוב אותי.
זה מה שהסם עושה לך תמיד.
ככה את אמרת, ואת אף פעם לא אומרת סתם.
והוא שאל מה עם האישה שלי. מה עם האישה שלי? אין לי אישה.
אפילו לא ממש יש לי אותך, ולך בכלל אין אותי.
וכשאת עם הגבר שלך, ולא יכולה לדבר איתי,
אני פתאום כל כך רוצה לדבר אתך,
וחושבת על הגבר שלי.
ואולי אני רוצה שתהיי שם כדי שאני אוכל לחשוב עליו ולדמיין
שאולי אם לא היית שם הייתי איתו עכשיו.
ואני בכלל לא מכירה אותו. ורק קצת מכירה אותך.
אני רק יודעת שאת עכשיו עם הגבר שלך
משחקת שח על השולחן במטבח.