אם אספר לך שראיתי את אלהים, תאמין לי?
ברור שלא.
ואם אספר לך שראיתי קיפוד-ים, תאמין לי?
ברור שכן.
למה?
כי זה בלתי אפשרי לראות את אלהים.
למה?
כי זה פשוט בלתי אפשרי.
אבל למה??
את יודעת. אם הוא קיים, אז הוא למעלה.
לדעתי הוא פה למטה. אם הוא קיים.
פה למטה?
כן.
איפה בדיוק למטה?
איפה בדיוק למעלה?
איך הוא נראה?
לא יודעת.
אבל אמרת שראית אותו.
נכון.
נו...?
נו?
איך הוא נראה?!
לא יודעת!
את ראית את אלהים?
כן!
בטוחה?
כן!!
אז איך זה שאין לך מושג איך הוא נראה?!
אני אמרתי כזה דבר?!
כן! אמרת שאת לא יודעת איך הוא נראה!
לא אמרתי כזה דבר.
כן אמרת.
לא אמרתי.
כן.
לא.
כן.
לא!
טוב!
מה טוב?!
טוב! פשוט טוב!
....
אז איך הוא נראה?!
לא יודעת!
אבל לפני רגע אמרת...
מה?!
כלום!
מה כלום?
שום-כלום.
אתה רוצה לדעת איך אלהים נראה?
כן.
כי אני לא יודעת.
אם ראית את אלהים, איך זה שאת לא יודעת איך-הוא-נראה?!
כי אני פשוט לא יודעת!
ואיך נראה קיפוד-ים?
מה קשור עכשיו קיפוד-ים?!
לא קשור.
אז למה אמרת קיפוד-ים?!
כי את בהתחלה אמרת קיפוד-ים.
אמרתי?!
כן!!!
מתי?
כששאלת אותי אם הייתי מאמין לך... עזבי, לא משנה!
מה לא משנה?!
פשוט לא משנה!
טוב.
ביי.



נכתב ברגע של... איזשהו רגע.