קריאה אחרונה לכל הנוחתים! אנא דאגו שלא לשכוח את חפציכם
האישיים בצאתכם. תודה שהנעמתם את זמננו! וכעת ברוכים הבאים
למציאות!
הביאו אתכם את מכלול החוויות שעברתם, זכרונות מהימים הטובים
ומהרגעים הקשים, אהבות ואכזבות. כמה דמעות ואיזה חיוך או
שניים. אל תשכחו את החברים החדשים (אלו שבאמת הצלחתם לשמור
איתם על קשר וגם את אלו שסתם העברתם איתם תקופה). בתיק הגב
יהיו אלבומי תמונות ואיזו מזכרת קטנה (חולצה שדהה ממנה כל
הצבע, חצי חבילת ניירות גלגול, כרטיס טיסה משומש, כרטיסי
אכסניות...)
ומה עכשיו? המטוס נוחת ואתה פוסע אל אוטובוס קטן שלוקח אותך
לבניין גדול. עוד נסיעה קצרה אחת ואתה חזרה בעולם האמיתי.
מישהו הכין אותך לזה? התכוננת? שיננת את כל החומר? זה בסדר, אל
תדאג, שום דבר לא השתנה בזמן שלא היית פה. הזמן לא הפסיק מלכת
ואנשים לא עצרו את הנשימה. זה לא שלא התגעגעו אלייך... להיפף!
התגעגעו מאוד. נהנו לקרוא את המיילים ולראות את התמונות ששלחת
אבל...
נחתת. אתה פה ואתה לא יודע מה הלאה. זה כל כך פשוט לכולם. אתה
לא יודע. מה עכשיו? איך אני חוזר לשיגרה ומה אני עושה עם כל
הזיכרונות? הרי אי אפשר להחיות את העבר והעתיד לא ידוע או
צפוי. הפחד...
מישהו למעלה יושב ומשחק פאזל עם החיים שלנו. אתה, אני, אנחנו
כחתיכות שהתאימו בדיוק לאלו שסובבות אותן בקופסה הגדולה וכבר
לא נכנסות למקום היום. גם לא בכוח. אבל מה לעשות? זה המקום
שיועדו להן - זו קופסאת הפאזל אליה הן שייכות - זה חייב
להתאים! כבר לא מדובר במשחק לילדים בגילאי שלוש עד שש. בקופסא
הזו יש מיליון חלקים - ריבועים ועיגולים, מחוספסים וחלקים,
שקופים ומשני צבעים. יש גם כמה רגשות: צחוק ועצב, געגוע
וזיכרון. חוויות, הצלחות ואכזבות. צלילים ודממה, המון תקווה
ופחד...
שים טרנינג, קח כיסא ותשב, ברקע יתנגן לו דיסק של ואן מוריסון
וצלילי ה"מון דאנס" יחדרו אל האויר. תתחיל להרכיב את הכול. קח
את הזמן, הוא לא בורח. להפך, יש לך בשפע. אז נכון, תוך כדי אתה
צריך למצוא איזו עבודה סבירה, להוציא תואר או שניים, חתונה,
להקים בית ולחנך כמה ילדים... נשמע מאוד לחוץ! כן... אבל את
הפאזל הזה יש לך לכל החיים. בהצלחה.