אני לא ממש יודע ממה להתחיל את הסיפור הזה. זה לא שחשבתי ממש
מה לכתוב, אבל משהו עמוק בפנים לא נותן לי מרגוע ואומר לי כל
הזמן שאני חייב להוציא את זה החוצה. כשאני מנסה לשמור את זה
בפנים זה תמיד עושה לי הרגשה כזו של משהו מתפוצץ בריאות, לא
נעים. אני לא ממש יודע איך להוציא את זה, וגם לא ממה זה נובע.
אבל דבר אחד בטוח, אני חייב להוציא את זה. אין לי מה להתבייש
בזה גם, כי זה לא בעיה שיש רק לי, זה לא משהו שאני עובר לבד.
אני ראיתי לא מעט אנשים במצב הזה. חלקם היו יותר מאופקים, חלקם
פחות, אבל כמעט תמיד הוציאו את זה החוצה. אומרים שזה ממש לא
בריא לשמור דברים כאלה בבטן, וכשהם אומרים משהו, האלה שאומרים,
הם יודעים מה הם אומרים. טוב, הכנתי את עצמי במידת מה להוצאה
לאור של כל הדבר הזה שאני לא ממש יודע איך להגדיר אותו, אבל
בדיוק כשכל כך רציתי להוציא אותו, בדיוק אז הכל נעשה לפתע
רגיל. הכל נעלם. כל המאוויים האלו כל הצורך הזה נעלם כלא היה.
כל הגירוי החושי נמוג. מוזר, חשבתי לעצמי. אולי יש כאן משהו
באמת מיוחד באפצ'י שלי.