טעות נפוצה היא לחשוב שהשכרות היא תוצאה של שתייה מופרזת.
האמת היא ששכרות היא תהליך שונה לגמרי, לעיתים מלווה בשתייה
מופרזת.
שכרות היא המצב בו הטוב והרע מציפים את המוח ואת  הלב, חודרים
את הנימים הדקים שמחברים בינם לבין הנפש, ומרעילים גם אותה
מביפנים.
טוב ורע גם יחד, שניהם ביחד, בכוחות על אנושיים, בכמויות בילתי
ניתנות לספירה.
שנייהם ניצבים זה מול זה, על סף התפרצות והנפש צרה מהלהכילם,
אינה יודעת במה לבחור. אתה נזרק בין רגע של יאוש לרגע של אושר.
ברגעי היאוש אתה מחייך, ברגעי האושר הלב שלך בוכה. הרגיעה היא
ממך והלאה, על שינה אין מה לדבר.
בקבוק הוודקה שלך הוא השכל, ממנו אתה שואב עוד ועוד, טוב וגם
רע, שזורים יחדיו לנחשים ענקיים שמקיפים וחונקים אותך, אך לא
מצליחים להוציא נשמתך מאפך.
אתה הולך בין אנשים ולא רואה אותם, עייף, חצי מת, זומבי שכבר
ישן חצי יממה,
קרוב כל כך לפגיעה, יש אין ספור הזדמנויות, אבל הטוב שבך תמיד
מציל אותך ברגע האחרון. הנורא.
לפעמים, ברגעי היאוש אתה מתפלל שאולי יקרה איזה נס, תהיה
גאולה, תינצל, תמות.
לפעמים, ברגעי השמחה את מתפלל שאולי יקרה איזה נס, תהיה אולה,
תינצל, תהיה מאושר. רק.
ובשאר הזמן אתה מסתובב או יושב, לכאורה בשגרת יומך, מחייך
לאנשים, אוהב אותם, אבל בלב יש לך חור גדול. ענק. שמסרב להסתם.
ורק ממשיך לגדול.
אתה מתאמץ למלא אותו, בכמה שיותר דברים, בשלב מסויים כבר לא
אכפת לך אם טובים או רעים, רק שיסתם.
ואז בסוף קורה משהו, בדרך כלל נורא. ואז זה נגמר. ופתאום
האישיות שלך חוזרת אליך, והנפש שלך שוב שקטה.

ואז עובר כמה זמן, בדרך כלל שעתיים, והכל מתחיל מההתחלה.