כי אני יודע מה יקרה אחר כך.
את תגידי "אם רק היית אומר לי"...
והיית בוכה לי: "אם רק הייתי יודעת"...
ואני אוכל את הלב בידיעה שהחמצתי את הזדמנות חיי! שכבר עברתי
הלאה ולא נתנתי לנו סיכוי... פחדתי לשאול...
ובאותה מידה אני יכול לומר: "אם רק אני הייתי יודע"...
אם רק היינו אומרים משהו, אם רק היינו מעיזים לגשת.
אבל אז זה יהיה מאוחר מדי, שנינו נהיה רחוקים מלאהוב.
ואני רוצה לחשוב, שאני יודע מה יקרה אחר כך.

כי אני יודע מה יקרה אחר כך,
את תגידי "אני מצטערת אבל כבר יש לי מישהו"...
והיית מתמלאת רחמים עלי ושמחה בלבך שאני כבר לא אוהב אותך.
ואני אוכל את הלב מהבושה שיצרתי לעצמי. ונושם להקלה מהבושה
שחסכתי לי כשלא פניתי אלייך עוד כשהאהבה שלי הייתה קיימת.
והלוואי שיכולתי לומר לך משהו בחזרה שהיה מחזיר לי את כבודי.
במחשבה שניה - אני לא רוצה לדעת שזה מה שיקרה אחר כך.

כי אני יודע מה יקרה אחר כך,
את תגידי "הגיע הזמן"!
והיית מנשקת אותי מהתרגשות ושמחה.
ואני אוכל את הלב מהבלבול שנוצר לי בפנים. כמה זמן רציתי שזה
יקרה וכשזה יקרה אני אהיה מבולבל מהרגשות שלי.
ואני ארצה לשחק אותה "קשה להשגה" אבל אני אשבה בקסמך ואתפתה
לרגש הישן שהיה בי.
אני מקווה שזה מה שיקרה אחר כך.

אבל בינתיים אני עדיין מאוהב בך בכל לבי, ולא מעז לומר לך
מילה.
יושב וחושב על מה שיקרה כשיהיה לי אומץ לומר לך.
וזה יקרה לדעתי רק כשהאהבה הזאת תהיה מאחורי.
וגם אז, אני מפחד לחשוב, מה יקרה ומה תגידי.
כי כמה שאני מנסה, אני לא מצליח לחשוב איך לתפקד אחרת -
בלי לאהוב אותך...