דודי למד איתי בבית הספר הפתוח. זה לא שהוא היה החבר הכי טוב
שלי, אני לא חושב שהיה שם דבר כזה. פשוט היו שם אנשים שהיית
הולך לדוג איתם ואנשים שלא. ככה אני ראיתי את זה, אני לא יודע
בקשר לדודי. תמיד היינו צוחקים בחבר'ה שעם הכשרון של דודי עם
סוליות, הוא בטח יגדל להיות סנדלר. המצחיק הוא שדודי באמת הפך
להיות סנדלר. הוא היה יקרן אז והוא יקרן היום אבל הוא תמיד
עושה הנחות לחברים. הוא המשיך עם הסוליות גם בזמן השירות הצבאי
ובזמן המלחמה קיבל את הג'וב שכל חייל יכול היה רק לחלום עליו.
כדי להרים את המורל הצבאי, דודי היה צריך להעביר חוברות
פלייבוי ופנטהאוז ללוחמים. אה, וגם פלייגירל לחיילים שהעדיפו
דברים שונים. העניין הוא, שכשזה נוגע לחוברות מהסוג הזה, צה"ל
היה מוכן לוותר על ספירות המלאי וכך קרה שבתום שירותו הצבאי
היו לדודי שני ארגזי עץ, מטר על מטר על מטר, מלאים במיטב
חוברות הפורנו ששנות השמונים יכלו לייצר. לפעמים דודי היה לוקח
בנסיעות לבסיסים גם כל מני להקות צבאיות וזמרים מפורסמים
וכאלה. ככה דודי פגש את דורה, זמרת צבאית, שלדעתי הייתה ונשארה
בחורה מטופשת ונפוחה. בחורה תל אביבית עשירה שהסתכלה בזלזול על
הידיים המחוספסות והמיובלות של דודי. דודי היה מסביר לה שזה
מעבודת אדמה מאומצת, אבל דורה פסלה כל תירוץ במבט אחד אל עבר
ערמות החוברות שמילאו את כל הרכב ובקושי השאירו לה מקום
לרגליים. דודי הביא אותה לכפר פעם אחת, כשגם אני הייתי בחופשה.
שנאתי אותה מאותו הרגע. איך היא הסתכלה על הכל בזלזול. כנראה
שבאותו מאורע, יצא לה לשמוע אותי אומר לידיד "דודי צריך לתקוע
לה 'אצבע' בתחת, שתירגע קצת". דורה לא ידעה אז, וכנראה שכבר לא
תדע לעולם, על פריחתו המוקדמת של בעלה בתור סנדלר. ואחרי ההערה
ההיא, שהתפרשה כמשמעה וכבוטות שאין כמוה, גם דורה לא אוהבת
אותי כל כך.
אבל דודי אהב אותה. במיוחד הוא אהב להגיד לה שיש לו הרבה עבודה
בסנדלרייה או שהוא צריך ללכת ללקוח חשוב למדידות ובמקום - ללכת
למועדון הסאדו החדש שפתחו שם ליד תל אביב. דורה הפכה למורה.
מורה לגיאוגרפיה. אני לא חושב שדודי היה אפילו בשיעור
גיאוגרפיה אחד בכל חייו. אני לא חושב שדורה חוותה אי פעם מין
הגון. ולמען האמת, לשניהם לא הייתה שום בעיה עם הפספוס. דודי
נהנה ממרד גיל ההתבגרות המתמשך ודורה נהנתה מכך שמישהו התחייב
לעשות כל מה שהיא אומרת לשארית ימי חייו. אחרי שנתיים נולדה
להם בת. דודי היה מוקסם. דורה התחילה לברר מה הוא מספר
התלמידים המינימאלי בכדי ליצור כיתה. בערך שבוע אחרי שהילדה
התחילה ללכת ודורה הייתה בתהליך של שיוף כל פינה בבית, הגיעה
אליה הילדה עם חוברת ישנה ושאלה בדיבור של תינוקות "מה זה?" כל
השבוע אחר כך דודי ישן אצלנו. הוא העביר אלי את כל החוברות
אחרי שהבטחתי לו שאשתי בסדר גמור עם זה וששום דבר לא יקרה להן.
הוא רק רצה לשמור פלייגירל אחד לילדה, לכשתגדל.

#הסיפור מבוסס על כמה סיפורי חיים אמיתיים וגם כמה לא כל כך.